היכן הגבול?

שלום דוד אחי נשוי ואב לשניים. הוא עובד שעות רבות,מגיע הביתה וממשיך לעבוד בבית. אשתו לעומת זאת דואגת רק לעצמה,לא מטפלת בילדים כראוי,לא דואגת לניקיון ובריאות ועוד. אחי כועס עלינו מאוד שאנו לא עוזרים לו עם הילדים. (אנחנו נפגשים איתם,משחקים וכו' אך לא באופן יומיומי ) אני עובדת שעות רבות,אין לי סבלנות לילדים ,במיוחד לילדיו שהם מאוד לא מחונכים. זה לא שלא עזרתי לו, בהחלט סייעתי לו בתקופות מסויימות, אך אני לא מסוגלת להקדיש לילדים יותר מפעם בשבוע בערך שעתיים,וגם זה מצריך ממני לעיתים מאמץ רב. אני תוהה עם עצמי ,היכן הגבול ? האם אני צריכה להתאמץ ולעזור לו בגידול הילדים ? הוא לא עוזב את אשתו למרות שהוא מאוד כועס עליה "בגלל הילדים". ואני (או כל המשפחה) צריכה לבצע את תפקידה? מצד אחד חבל לי מאוד על הילדים.הם גדלים באוירה מאוד לא טובה,אך מאידך האם הוא לא מגזים בדרישותיו ?? דרישותיו מכעיסות אותי,אך אני מתלבטת עם עצמי האם אני צריכה להתאמץ יותר,האם כאחותו אני צריכה לאפשר לו לעבוד שעות רבות כדי לפרנס את אישתו וילדיו,לעזור לו לגדל את ילדיו על חשבון הזמן שלי? לעיתים אני קצת כועסת על עצמי שאני לא תורמת יותר לילדים ובכך מזיקה להם יותר. ברור שמשפחה צריכה לעזור, אך היכן הגבול? אשמח לשמוע את חוות דעתך.

שלום אילנית בשאלתך את מתייחסת למה "שצריך" ודומה שיש לך מחשבה על חוקים ברורים ומחייבים של עזרה והתגייסות משפחתית. חשוב לי להבהיר: בעיני, אין לך שום מחויבות לעזור לאחיך. נקודה. ברור לי שזה יכול לעורר התנגדויות, אבל ברור לי גם שכל עזרה שאת בוחרת להושיט לאחיך היא לגמרי בחירה שלך ולא צריכה להגיע משום תחושה של "חובה" או "ככה זה". את יכולה לבחור לעזור לו יותר או פחות, לפי מה שמתאים לך ולפי הגבול שאת, ורק את, יכולה באמת לקבוע עבור עצמך: הגבול בין עזרה מרצון לבין עזרה מכורח. כמובן, יש שיקולים אחרים שמתערבים: הוא יכיר לך תודה על יותר עזרה, יכול להיפגע או לבוא בטענות על פחות..כל אלה, ועוד, הם שיקולים לגיטימיים שלך, שאת יכולה להכניס לתוך המשוואה כהחלטתך. אבל מעבר לכל, אלה החלטות שלך, שיקולים שלך ואין פה שום חובה חיצונית. אלא, החלטה וקביעת גבול פנימי בלבד. הערה לפני סיום: עדיף לך, בעיני, לקבוע את הגבול הנכון עבורך ולסבול את הכעס כיום לתקופה מסוימת, מאשר לעזור יותר מכפי שאת יכולה, או שמתאים לך, ולנטור על כך לאחיך בשקט, במשך שנים. כעס, במיוחד בתוך משפחות, מתפוגג טוב יותר באוויר ועם האור, וצובר נפח ורעל בחשכה. להתראות דוד