לא מבין

היי, יש דבר שמאוד מפריע לי בטיפול ובתפיסת הטיפול. קשה לי מאוד להבין או לקבל שהבעיות שלי, והכאב שלי הם חלק מעבודותו של מישהו. שהוא מקבל על זה כסףK על זה שהוא מרגיש צורך לקחת ממני (ומאחרים) חופש כי אנחנו בסך הכל חלק מהעבודה. מאוד קשה לי להיפתח מול עובדות אלו. אני אמור לעשות

שלום ערן אתה מעלה נושא שבפירוש אינך היחיד המוטרד ממנו. אני הייתי מציע להתבונן עליו משני היבטים: הראשון, שנדמה בעיני כאובייקטיבי, הוא ההכרה בכך שאדם שהשקיע שנים רבות מחייו בלמידה, וכעת מפנה את הידע והניסיון שצבר על מנת לסייע לאחרים, ראוי בצורה מובנת, ככל עבודה אחרת, לתגמול כספי עבור מאמציו. ההיבט השני, המסובך יותר, הוא שעבודה זו מערבת דרגה גבוהה של מעורבות רגשית ועולה השאלה כיצד מתיישבת הציפייה לתגמול "אובייקטיבי" עם המציאות הרגשית של הקשר האנושי. כאן מגיע החלק הטיפולי, מעבר לאובייקטיבי. כל אדם מגיב אחרת לנושא התשלום, אבל בכולם הוא נוגע ומעורר משהו. מה הוא מעורר אצלך? מה הסיבות שגורמות לך לקושי עם ההכנסה של ה"אובייקטיבי" בטיפול? האם הוא מבטל איכפתיות? האם התשלום, או החופש, משמעותם זיוף, ושאין מעורבות רגשית, "אמיתית"? או האם מדובר באפשרות אחרת? אלה שאלות שיכולות ללמד אותך גם על עצמך וגם על הקשר הטיפולי בו אתה נמצא. ושם, בתוך הקשר, הייתי מייעץ לך לבחון אותן. בהצלחה דוד