מפונקת?

אז ככה אני בת 28 (עוד שבוע) יש לי מלא בעיות אין לי חבר.... ההורים רבים איתי כל הזמן אין לי כסף לא מוצאת עבודה ! אין לי חבר יותר מחודשיים..אה לא יודעת למה אני קצת מתפנקת על כל שטות לא מספיק חברים מתעצבנים עלי כי אני כל הזמן מציקה להם אני מפונקת ברמות מטורפות עצלנית שחבל על הזמן...ההורים משלמים לע על הכל.. אני גרה ביחידה נפרדת בבית שלהם...הם רוצים שאלמד אבל אין לי תחת לקרוא..משעמם אותי לקרוא משהו חוץ מלאישה... בקיצור מאיפה מתחילים עם כל הצרות האלה... למה לאחרים יש הכל ולי כלום?...( לא מתחשק לי ללכת לאזיה פסיכולוג שיבנה וילה על חשבוני הם לא עוזרים יש למה כמה חברים ששנים היו וחוץ מארנק שמן למטפלים לא יצ א כלום...!!! יש למשיהו תשובה?

לי שלום, מהדברים שלך נשמע לי שאת מרגישה שאת מנצלת את הסובבים אותך, עול על כולם. על ההורים, על החברים על כולם בסביבתך ואת חווה כיצד הם מתעצבנים מכך. שנמאס להם מהתחושה שאת מנצלת, מרגישה שהכל מגיע לך ולא עושה דבר בעצמך. זו הדרך בה את גם רואה טיפול אצל פסיכולוג, כניצול שלו אותך, מצב בו הוא יבנה בית על חשבונך ללא תמורה. אני לא חושב שאת נצלנית, מפונקת או עצלנית. ממש, אגב, כפי שאני לא חושב שפסיכולוג ינצל אותך. אני כן חושב שקשה לך להרגיש שאת יכולה להסתדר לבד, להתרחק ועדיין להרגיש בטוחה. לכן אני כן חושב שטיפול הוא ההצעה הטובה ביותר שלי עבורך, טיפול במהלכו תוכלי להתמודד עם תחושות חוסר האמון שלך כלפי אחרים, אבל קקודם כל כלפי עצמך. ובהמשך גם להרגיש כיצד את יכולה למצוא לעצמך את המרחק הנכון מאחרים. מרחק בו את לא קרובה, תלויה ומנצלת ולא רחוקה אבודה ומנוצלת. דרור