ליאתי

בתהום,והחושך מפחיד כ"כ החושך הפנימי כה מאיים. ובראש, שוב מלחמה שבה הכול מותר. קשה מאוד להלחם כל כך הרבה זמן-בעצמי. קשה לצאת נפסדת מכול מערכה,מתי יגיע סופה? מתי יוכרז תוצאותיה? מתי אנוח?! ליאת, לא שואלת פסיכולוגיה וגם לא רוצה מילים היום. כאלה יש לי המון בראש עכשיו, וזה רחוק מלהועיל. בחוצפתי- רוצה לבקש קצת יותר.יודעת שהשד הוא כן נורא כ"כ! ובכול זאת-הוא כאן. מוכנה? בשקט בשקט בלי מילים ומרחוק, להיות לי מלווה בתוך הראש. שזוועות הלילה הזה יאיימו קצת פחות. שיהיה בי הכוח להתמודד עם מה שיבוא. שאוכל לו- לסיוט הזה. שלא יכאיב מידי, שלא יאיים, שלא יפיל חזק מידי, שירפה קצת לפני שממוטט. בשקט בשקט בלי מילים ומרחוק, מוכנה?

שלום ד', הנה הגיע אור היום, המעיד כי שרדת את מפלצות הלילה. מאמינה מאד בכוחות שלך, ובטוחה - כמו במקרה של מעלה - שאפשר יהיה לרתום אותם למאבק. מקווה שהעובדה שלא נשארתי כאן אתמול בשעות הקטנות של הלילה לא נחוותה כנטישה. איתך ליאת

למרות שהרגשתי לגמרי ל-ב-ד(זה לא יכול להרגיש אחרת),זה לא נחווה כנטישה. וגם אם באיחור שמחה להבין שאת כאן ואיתי,תודה על כך. הלואי ויכולתי להאמין גם אני בכוחות שלי.יודעת שלא הרצון הוא זה שמחזיק בי כעט, אבל גם לא הכוחות- הם כן נטשו ומזמן.מרגישה מונעת בכוחות של אחרים,וזה כואב כל כך.שבויה של החיים בכול המובנים.ולהבדיל אלף הבדלות משבויי מלחמה, אין כאן כל משא ומתן(גם לא על החזרת גופה)סופרת ימים שעות ודקות, ליום בו אשתחרר מהשבי -תרתי משמע-.