חמימות המדמנה

כדי שלא אמצא את עצמי עוד מעט ממררת את חיי בבירות וכותבת דברים שקשה אחר כך להתנצל עליהם: זה לא עוזב. היו שבועיים טובים ואז שוב. את יודעת ליאת אני כבר לא ילדה, ויש לי ילדים, אחד כבר נער, ואני נוהגת בטיפשות של ילדה. יודעת ולא יכולה להשתלט על זה. הודפת נסיונות לעזרה כי כבר לא מאמינה. אז למה אני משתפת פה אותך? שוב הפחד? זו צריכה להיות צריחה שמפלחת אויר כמו אזעקה עולה ויורדת: אתם מבינים מה זה לחיות יום יום עם מחשבות אובדניות? עם רשימת הממוענים? התחלתי לשוטט בפורומים של תמיכה לכאלה שאיבדו קרוב בהתאבדות, להבין איך יהיה פה אחר כך. אני מאמללת אותם עכשו ואני אאמלל אותם אחר כך - אין מוצא. אני באמת לא יודעת מה אני רוצה. לא ממך. לא בכלל. אני הודפת וקוראת לעזרה בו זמנית. מהטיפול יצאתי אתמול באמצע. את בן זוגי אני מרחיקה, אני מסרבת לעוד סוגי תרופות. כאילו המדמנה הזו - למרות אדי ההבל שעולים ממנה - היא בריכה נעימה גם עכשו בחומו של הקיץ. אני אלחץ שלח, מדמיינת את גדודי האופטימיות שלך מתגייסים לעברי, אבל זו הפעולה הכי מורכבת שאני עושה לעצמי. לחיצה על מקשים. ההתגייסות שלי, הגדודים שלי, נמצאים בנפקדות.

לילה טוב מעלה עוד אני מחמשת את גדודי האופטימיות שלי, מאכפת את הסוסים, רותמת את הפרידות, עלתה בי המחשבה שאולי לא זה מה שאת צריכה עכשיו. אולי מה שאת צריכה זה שמישהו יישאר איתך שם במדמנה, כמו בז'קוזי קבוצתי כזה, ישתכשך איתך בכאב ויסכים להתבונן יחד איתך גם באפשרויות הרעות? אולי מה שאת צריכה כרגע זה מישהו שיעמוד בעוצמת הדציבלים של אזעקת האמת? אלמלא היו כאן כל כך הרבה עיניים, הייתי נכנסת איתך למרתפים האפלוליים של מחשבות המוות שלך, פותחת (רק ברשותך, כמובן) את המעטפות לנמענים, ומקשיבה לפנטזיות שלך על האין. על האין שלך. אבל לא עלי המשימה הזו, ואני יודעת שיש מי שאוחז במנדט. נדמה לי שלאחר איסוף מודיעין מדוקדק כנגד האוייב, היכרות עם מהלך ההתנהלות שלו, עם תכולת הימ"חים, עם אורך הנשימה שלו, רק אז יוכלו הגדודים שלך לשוב למערכה מעודדים ומחוזקים יותר. אחרי הכל, הגדודים שלך הם חוד החנית, בעוד אלה שלי, במקרה הטוב, מילואימניקים מלאי רצון טוב של ענף הווי ובידור. בברכת "בתחבולות תעשה לך מלחמה" ליאת

אני לא מתאפקת מלשאול האם יש לכם שם בבית ספר לפסיכולוגיה שיעור כזה במיחזור. מיחזור דימויים אני מתכוונת. מיחזור ושיכלול. זה מאוד אפנתי. בכל אופן בעלת המנדט מגוייסת למשהו אחר, פתאום נראה לי שהיא בכלל לא יכולה עלי. והגייסות שלי, מתוך המחבוא, חייכו למשמע המערכון של צוות הווי ובידור, ובעיקר למשמע ברכת הפרידה