גדולה קטנה קרובה רחוקה

היי ליאתי, מה שלומך היום? חשבתי קצת על ההודעה האחרונה שכתבתי לנועם (נועם, מה? אנחנו ברוגז?) על להיות קטנה ולהיות גדולה. כדי להיות גדולה בחוץ, במציאות, אני צריכה להתרחק ממנה (מגברת פסיכולוגית). קשה לי להיות גדולה ויחד עם זה להיות קרובה אליה. דיברנו על זה לא פעם, אני אמרתי שאני מרגישה שזה לחיות תחתיה. היא אמרה שאני יכולה להיות גדולה יחד עם זה שהיא פורשת עלי כנפיים. לא מצליחה... מרגישה שזה מגביל אותי. בפגישה סיפרתי לה על צעד נוסף שעשיתי. היא שמחה ואני אפילו חושבת שהיא הייתה גאה בי. פעם זה היה מאוד מרגש אותי, היום פחות. והאמת היא שגם היה בי חלק שלא רצה שהיא תהייה גאה בי. אולי אני פוחדת מהתחייבות, מציפיות עתידיות... כמו שנועם כתבה, שאם אני יראה שאני יכולה, אהיה גדולה ויעשה צעדים במציאות, אז כאילו אהיה לי "אסור" להיות קטנה, חסרת אונים ומפורקת... אז עכשיו אני גדולה. ואנחנו רחוקות. (אבל את יודעת... אתמול הייתי במקום שלא רציתי להיות בו (כי אני מפגרת) וקראתי לה (בלב, כמובן) שתבוא ותיקח אותי משם. הקול שלה מופנם בי גם כשאנחנו רחוקות). שבת שלווה מחר, אה? נורית

לא ראיתי שענית לי, שם... בדקתי פעם-פעמיים אחרי שכתבתי, וכשלא ראיתי הודעה ממך, הפסקתי לבדוק. (עכשיו רצתי מהר מהר לראות. הפתעה נעימה לשבת :-)) להוציא עליה אגרסיות... מעניין :-) בדיוק היום היא אמרה לי (שוב) שהיא רוצה להיות איתי עם כל מה שאני אביא - שמחה, עצב, כעס, זעם (זעם? לא מצליחה לחבר את עצמי למילה הזאת) אבל אני עוד לא מצליחה. אולי אני בכלל שומרת על עצמי מפני. לא יודעת. מה שבטוח, אנחנו צריכות לדבר על זה, אני והיא. טוב לראות אותך :-) שבת שלום נועם

היי נועם! שמחה שאנחנו שולם :-). פשוט... גם שבוע שעבר הגבתי לך (באיחור קל, גם עכשיו אני מגיבה באיחור קל...) להודעה של שישי בצהריים. בקיצור, יופי שהכל בא על מקומו בשלום ;-). ד"ש לנמש. וליאת, לא יודעת למה, אבל משום מה קראתי את השורות האחרונות שלך כאילו הן נכתבו בציניות. מקווה מאוד שאני טועה. והיה לך באמת שמח אם לא שלו. שבוע טוב לך, יקרה. נורית

שלום נורית, מעניין הקשר הזה - או יותר נכון: הנתק - שאת עושה בין "להיות גדולה" ובין "להיות קרובה". זה נשמע כאילו נלמדה אצלך איכשהו המשוואה הזו, לפיה פורשים כנפיים רק על מי שעוד קטן ותלותי. מי שגדול נשלח אל מחוץ למוטת הכנפיים, ואולי נעזב לנפשו. כמה טוב שאת מורשית לחסות בצלה של חמימות והגנה גם אם כבר צימחת איברים ארוכים והתחלת להתרחק. ההתרחקות הזו שלך ("מרגישה שזה מגביל אותי") היא - אולי - אחד ממבשריה של ההתבגרות הנכונה, הנעשית בקצב מותאם ואיטי יותר מזה שחווית בעבר. מחר, ממש כמו היום, הולך להיות לי יום עמוס וגדוש, ככה ששלווה לא ממש תהיה. אבל יהיה שמח... תודה על ההתעניינות ליאת