השועל והכרם (פארודיה)

שלום ליאת, זה מה שכתבתי למטפלת שלי לפני כשנה: השועל והכרם פעם היה שועל בודד, רעב ועצוב. הוא היה משוטט בשדות ובגנים, אך לא הצליח למצוא די מזון להשקיט את רעבונו. יום אחד ראה השועל כרם גדול, ובו ענבים אדומים ועסיסיים, תאווה לעיניים ותאווה לחיך. רצה השועל להיכנס, אולם חומה גבוהה סבבה את הכרם מכל עבריו. רק פשפש קטן היה בה, ושער, שדרכו ניתן רק לצאת. היסס השועל ארוכות, אך הענבים קרצו לו מעבר לחומה, והוא התקשה לעמוד בפיתוי. לבסוף החליט השועל להתנזר לחלוטין מכל מאכל, עד שיעשה גופו צנום ויוכל לעבור בפתח הקטן. צם השועל במשך שבוע שלם, ואז, כחוש ותשוש, הצליח סוף-סוף להיכנס. מזה-רעב הסתער בחדווה על האשכולות האדמדמים והשביע בהם את רעבונו הנורא. זמן מה הוא שהה בכרם הנאה, שוכח לרגע את כל צרותיו. אך מה רבה הייתה אכזבתו, כאשר לאחר שעה של הנאה הבחין בו לפתע השומר, וגרש אותו החוצה בלא חמלה... ושוב, חזר השועל להתהלך רעב ובודד בגנים ובשדות. אולם הפעם, הוא ידע, כי בתום שבוע עצוב יוכל שוב לחזור... ועכשיו אני שואלת מה עושים כאשר השבוע מתארך עוד ועוד, והענבים כבר לא כל כך עסיסיים? כשטעמם נעשה פתאום חמצמץ, וכלל לא משביע את הרעב הגדל עם כל יום שעובר? להפסיק? להגביר מינון? אולי להפגש במקביל עם מטפל נוסף (ניסיתי זאת בעבר אך ללא הצלחה רבה...) תודה

מתבקש לי לרשום גרסה אחרת של ה"שועל והכרם", גרסה מוכרת, שקצת הוספתי לה... - השועל זה עתה גילה עד כמה הוא רעב... השועל הרעב מאד, כך נדמה, לא הצליח להיכנס כלל לתוך הכרם המפתה והשופע. זה כבר אינו אותו כרם וכבר לא אותו שועל... (שינויים שינויים). הכרם החדש אולי מלא כל טו?ב מסוג קצת אחר, אותו כרם מדומיין. בעיניי השועל לכרם חומה גבוהה, ומסתובב בו שומר קפדן. בחווייתו, נותר השועל מביט מבחוץ. האמת, שהיה פתח, אולי אפילו פתח רחב דיו. והשומר הוא ידידותי, רק תבקש, תן לו תמורה... אך השועל העקשן לא מצא את הפתח, כי היה עסוק בכאב וברעב האינסופי. מאחר שלא ראה שיש לו גישה, ונותר מתוסכל, לא מסופק ומקנא - פסק כי הענבים באושים... השועל, הכרם, השומר, כולם חלקים וקולות פנימיים. הטיפול מגביר תיאבון, ולפעמים, ובשלבים מסוימים מגלים שהאוכל האמיתי נמצא גם בחוץ, במקומות אחרים... גם שם צריך לחפש אותו. לחפש אותו באמצעות הטיפול, ולנסות להגדיל אחריות בהדרגה, באיזון ותמיכה מתאימים. טוב, די קישקשתי, וכנראה שלא דייקתי. בכל אופן, למדתי בטיפול שלי, שהמקום הטוב ביותר להפנות אליו את שאלותייך ומחשבותייך אלו בדיוק - הוא אותו טיפול בעצמו. המסקנות הפרקטיות צריכות לבוא משם...

ערב טוב, משל השועל והכרם נכתב במקורו כדי להתריע על סכנותיה של החמדנות, ועל נטייתה של זו להשאיר אותנו רעבים עד עולם. במשל המתוקן (הפארודיה), הענבים מותרים רק לזמן מה מדי שבוע, מה שהופך אותם בעיני השועל המאוכזב לחמצמצים ולבלתי ראויים לציפייה הארוכה. כאילו אמר - מה שלא ניתן לי בשפע וכל הזמן, אינו שווה בעיני. נדמה לי ששווה להתבונן בדפוס הזה, ולבדוק האם קיימת אצלך נטייה להינזר ממה שמיטיב איתך, או לזלזל בו. אני זוכרת כמה קשה לך גם עם המילים החמות שלנו כאן, הנתפסות בעינייך כמשהו שאין בו ממש או אמת. לכן, אני משתדלת להישאר עניינית ככל האפשר, ולהזמין אותך לבדוק בטיפול (עם הענבים עצמם) איך הכי נכון להתמודד עם הרעב. בהצלחה ליאת