אין

אני קצת הרבה באיבוד. מרגישה אבודה בתוך חלל עצום ושחור. המון קולות בתוך הראש. כל קול אומר משהו אחר, קורא לכיוון אחר, מנסה להכריע ולהכתיב את דבריו. ואני לא יודעת לאן לפנות. מה לעשות. איך לבחור. על איזה קול לסמוך. אחרי איזה קול ללכת. חושך אימים. לא מצליחה לראות כלום. צריכה להתסמך רק על הקולות שיכוונו אותי. אבל איך אפשר? איך אפשר לבחור ממקום כזה? התקשרתי למטפלת השארתי המון הודעות. בקשתי שלא תחזור אלי. אני צריכה להחליט מה אני עושה. צריכה לקבל החלטה למי מהקולות להקשיב, אחרי מי ללכת. צריכה לקחת סיכון. אבל לא יכולה. מפחדת מידי. אבודה מיד. מיואשת מידי. היאוש משתלט. כבר ימים שהוא תופס את מקומו בתוכי. מתבסס לו טוב טוב בתוכי. היאוש. גם לו עצמו יש קולות רבים ושונים. איך זה יתכן? מרגישה כל כך בודדה. בודדה ואבודה. וכבר אין כח ואין רצון ואולי הפתרון הוא פשוט להישאר איפה שאני עכשיו. במובן מסוים זה הכי בטוח שיכול להיות כרגע במצב הזה. ונכון.. לא שאלתי כלום.. סליחה.. סתם מילים חסרות משמעות שכנראה חיפשו לצאת לפני שיעלמו באיבוד בעצמן. סליחה

שלום שיר, הדברים שלך באמת משאירים (גם אצלי) הרבה סימני שאלה, בלבול, וחוסר הבנה. מבחינה זו, הצלחת לקרב אותי מעט לחוויה שלך, ואולי להדהד משהו מחוויות מוכרות גם אצלי. מקווה שמשהו בבליל הקולות יצליח בכל זאת להתלכד לאיזה לחן הרמוני, שיוביל אותך אל מחוץ לחשיכה. אשמח לשמוע מה שלומך. :-) ליאת

אם רק היה אור בקצה המנהרה.. אם רק הייתי רואה איזשהו סימן של אור אפילו הכי קטנטן, הכי קלוש, אבל שיתן סימן... לאן צריכה לפנות.. אילו.. רק... ימים לא קלים.. הייתי בטיפול היום.. היה קשה מאוד.. מאוד.. אבל היה משהו נוסף.. בפגישה.. במטפלת.. למרות המקום הקשה בו אני נמצאת (ואולי דווקא בגלל זה?), היה רגע בו הרגשתי משהו... שאני לא יודעת להסביר במילים.. אולי הרגשתי בחום ובאכפתיות שלה כלפי.. ממש הרגשתי.. ולשניה אחת אפילו לא הדפתי... ואני חייבת להודות שזה השאיר בי משהו שאני מאוד מקווה שישאר איתי לאורך כל הסופ"ש הזה.. טוב, אני לא אגזים בבקשה, אבל לפחות שישאר עוד קצת בתוכי.. איתי.. שלי.. אני אוהבת אותה, את המטפלת שלי.. תמיד אני כועסת וכואבת על מה שאני עושה לה ומעבירה אותי איתי (עם המפלצת שאני) ולפעמים אני כל כך הייתי רוצה לעשות משהו, רק בשבילה, רק למענה, רק כדי לגרום לה מעט נחת.. ממני.. אחרי כל כך הרבה שנים אצלה.. לפעמים.. טוב.. אני רואה שהתחלתי לגלוש.. והפה והידיים לא ממש רוצים להפסיק להוציא דברים מהפנים לחוץ.. וזה לא מצב כדאי... :-) אז אני פשוט אעצור כאן.. ורק... אאחל לך סופ"ש רגוע.. ולי.. שקצת ירגעו דברים בתוכי.. תודה ליאת... שיר