אין לי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
... אפשר לומר שאני משתתפת פאסיבית בפורום הזה, ולא פעם אני מוצאת את מה שאני צריכה בהודעות של אחרים ובתגובות אליהן. לא כך הדבר הפעם. המטפל שלי נמצא כרגע בחופשה. הוא אמר לי שאני יכולה להתקשר אליו כשאני צריכה, הוא אפילו עודד את זה, אבל אני לא מסוגלת. אני לא רוצה להפריע לו בחופש שלו ומעבר לכך אני לא חושבת ששיחת טלפון קצרה איתו היא שתעזור. יוצא מזה שאני לבד עכשיו, ורע לי וכואב ואני לבד..... אני לא יכולה לישון אבל גם לא יכולה לעשות שום דבר אחר, גם את מה שאני יודעת שאני חייבת לעשות, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לחזור למיטה ושהיום הזה יעבור וגם אלה שיבואו אחריו. ואין לי אדם אחד שאני יכולה לקבל ממנו עזרה, ואני יודעת שאני צריכה עזרה.... ועכשיו כשאני חושבת על ההודעה הזו, קשה לי להבין מה המטרה שלשמה היא נכתבת. ובכל זאת... אני מנסה.
ערב טוב, אחת אני יודעת שלא שאלת דבר, לבד אולי מהמשאלה שלא להיוותר לבד כל כך. אני חושבת שהלבד הזמני שנולד מתוך הביחד, אינו נורא כמו הלבד של לפני היחד. הרי כבר קיימת הידיעה הזו, שהוא שם, מצליח לגעת ולהניח רטייה של רכות איפה שצריך. ובכל זאת, הכאב כואב, והשעות הנוקפות של הלבד אינן רחמניות במיוחד. מקווה שהנוכחות, גם אם חלקית, שלנו כאן, יכולה לסייע ולהפיג מעט מן המצוקה. את מאד מוזמנת להמשיך ולהישאר איתנו, יש כאן המון רצון טוב. :-)) ליאת
ראשית, תודה על התגובה. עלו לי דמעות בעיניים כשקראתי אותה, אבל אחריהן גם עלה קצת שקט ואיזושהי נחמה. אני יודעת שהמצב אינו טוב, ואני אף יודעת שאני חייבת להתמודד איתו. אבל איך מתמודדים? אני מסכימה לגבי תיאורך את הבדידות של "לפני" ו"אחרי", וברור לי שאני נמצאת במצב הטוב מבין השניים. ובכל זאת, כל שעה ושעה ולילה ויום מקרבים אותי למקום חשוך יותר, שמצד אחד אסור שאני אגיע אליו אבל מצד שני הוא קורץ לי, המקום החשוך והקריר הזה כשחום כלכך גדול שורר בחוץ.... ואם אניח לרגע בצד את המטאפורות, אני חושבת שהשאלה שלי היא איפה אני יכולה לשים את כל הכאב הזה, כשהורגלתי לכך שיש לו מענה אחד ויחיד?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
