טיפול

בוקר טוב, התחלתי עם המטפלת שלי לעבוד על נושא ההתעללות ואז אני מרגישה יותר צורך להיות איתה, לדבר איתה. אבל אין לה זמן לעוד שעה באמצע השבוע. והיא הציעה במקום זה שיחה טלפונית במקום. אבל מבחינתי זה לא אותו הדבר. אני פשוט לפעמים רוצה רק לשבת שם לידה אפילו בלי לדבר. חושבת להפסיק רק בגלל שאין לה זמן לעוד מפגשים. זה מאוד מעצבן לשמור את הכל בבטן עד הפגישה שבוע אחרי. אני אפילו לפעמים מענישה אותה (ואת עצמי בעצם) על זה שהיא לא הייתה שם בשבילי באמצע השבוע ולא אומרת כלום בפגישה פשוט כלום- שקט מוחלט. תודה

שלום שירה, מבקשת לשקף לך את מה שאני שומעת בדברים שלך - הטוב הזה, שניתן לך ב??מ?שו?ר?ה, מעורר איזה רעב והשתוקקות, אותם קשה לך להכיל אפילו יותר מאשר את הרע, אליו את כבר רגילה. נדמה לי שהדיון החשוב הוא לא בשאלה האם תצליחו (או לא) להיפגש פעם נוספת בשבוע, אלא בשאלה האם וכיצד תוכלי ליישב את המתח בין המשאלה שלך להיות מוחזקת, נראית, מוכלת, אהובה, לבין הפחד להינטש, להידחות ולהיעזב בבדידותך. ממליצה לך מאד לפעול ברוח המגמה של לא לשמור דברים בבטן, ולהביא את רגשותייך אליה, דווקא במילים. בהצלחה ליאת