התאפקות

יש לי שאלה ואשמח אם תעזור לי. אני בטיפול כבר שנתיים בערך. אני מתאפקת המון בפגישה. אני לא בוכה, אף פעם לא ראתה אותי כובה, וזה כבר מעצבן אותה, ואם אני ממש צורך בכך אני פשוט רצה החוצה ולא חוזרת (וזה כבר קרה פעמיים). אני לא צועקת, או מצעבנת , למרות שרואים את זה בתנועות הגוף שלי, אבל לא בתגובה המילולית. וזה גורם לכאבים בגוף אח"כ. אני לא מסתכלת בעיניה אף פעם. (אני מנסה לשחזר לפעמים מה היא לבשה, אני לא מצליחה) כל זה גורם לי להתפרץ בחוץ -בבית- עבודה, או פשוט להתרחק מכולם. מה גורם לי להתאפק כל כך?

שלום שני את מעלה שאלה שמטרידה רבים מהמטופלים וגם פה, בפורום, היא עלתה בעבר וזכתה לתגובות שונות. כדאי לך אולי לחפש חלק מהתגובות שהתקבלו בהקשר זה. מעבר לכך, חשוב לי לומר שכל מקרה לגופו, אבל שקושי מהסוג שאת מתארת בטיפול אכן יכול להביא להתפרצויות בחיים - כי כמה אפשר להחזיק בבטן? וברגע ששומרים על הכל בשליטה, השבירה של זה חייבת להיות חזקה ודרמטית, בפיצוץ.. מה שאת מתארת יכול להיות קשור לרצון עז בשליטה, רצון לגונן על עצמך, חשש מקרבה, מאינטימיות, ומתגובות לא מתאימות לתכנים אישיים ופרטיים מאוד שלך. את האפשרויות האלה ואחרות הייתי ממליץ לך להעלות בטיפול ולבדוק במהלכו איזו מהן מתאימה, אישית וספציפית, לך. בהצלחה דוד