נמאס לי מטיפול

שלום לך, לקח לי בערך שנה עד שהגעתי לטיפול. בטיפול לקח לי בערך שנה וחצי עד שהתחלתי קצת לדבר ולשתף ולחלוק איתה דברים, אבל גם כאילו על קצה המזלג לפי המינונים שלי ובקצב שלי. אבל הבעיה עכשיו שאני בקטע של "נמאס לי", נמאס לי מהחדר, מהעובדה שאני צריכה לקום כל יום X בשעה Y, וללכת ולדבר. ולפעמים אין לי מה לדבר אבל אני ממציאה משהו בדרך כאילו שהוא העסיק אותי כל השבוע, כי היא מתעצבנת אם אני לא באה עם דברים מוכנים, או אם אני אומרת לה שלא בא לי לדבר על כלום. ובמקרה ואין כלום תמיד יש את החפירות בעבר...!!! אז למה דווקא נמאס לי עכשיו? יש לי עוד דרך ארוכה, בעצם עוד לא עשית הרבה בשנה וחצי חוץ מלהתרגל אליה, לעובדה שאני צריכה לשתף, לדבר...

שלום נועה נדמה לי שאת שואלת שאלות, אבל בעצם גם עונה עליהן בעצמך. כאילו את מדברת בשני רבדים: רובד "הנמאס לי" ורובד עמוק יותר, שמודע לכדאיות שבהמשך, אבל בא לו להוציא את ה"נמאס לי" החוצה. ואני חושב שלשני הקולות האלה יש מקום וחשיבות, ושרק החיבור שלהם יכול לקדם אותך ולהוציא אותך מההרגשה הזמנית של תקיעות בטיפול. יכול מאוד להיות שאם לא היית אומרת את ה"נמאס לי" משהו היה הולך לאיבוד - העצבים שלך על המטפלת? הכעס על הדרישות ממך? לא יודע, אבל משהו. ובגלל זה, גם התיאור שלך, של הזמן שעבר עד לכניסה לטיפול והדרך שעוד יש, והשאלה של "למה נמאס דווקא עכשיו", הן כולם התייחסויות ושאלות מדויקות שלך לגבי המתרחש. נדמה לי ששווה להמשיך ולפתח אותן. להתראות דוד. בהצלחה דוד