על המשמעות של טיפול בעיני..

דברייך נגעו בי בעוצמה, ואני רוצה לחלוק איתך מסיפורי. הפסקתי טיפול אחר שנה וחצי ועברתי לטיפול תרופתי. באופן אבסורדי השינוי הטוב ביותר שיצא מהתרופות הוא שינוי פסיכולוגי, התנהגותי ואז תודעתי. מצאתי את עצמי נאלצת להתנהג באופן שונה מהרגיל, פתאום שיצאתי עם חברים, אז כבר לא יכלתי להתחבא מאחורי כמה שוטים של אלכוהול, ואז ראיתי את השדים שתמיד היו שם. היה לי מאוד קשה להשתחרר ולהנות, כל רגע הייתי עסוקה באיך אני נראית, איך אני רוקדת, כמה בחורים התחילו איתי וכמה עם חברה שלי. תוך כדי המאבק וההתעוררות, נזכרתי בסיבות שהביאו אותי לטיפול- והן בעיקרן הרצון להרגיש את החוט המחבר בין כל תחומי החיים, את הרצון במהות, ובהכרות עם עצמי. הרצון להפסיק את ההרגשה שאני צופה בסרט של מישהו אחר, ובאמת לחיות את החיים. בטיפול הפסיכולוגי המטרה הזו התפספסה במקצת, הרגשתי שגם הוא הופך להיות סוג של "כדור"- שעה בשבוע שאני מוציאה בה קיטור וחוזרת לדפוסי ההתנהגות הרגילים ברגע שנטרקת הדלת. אני, להפך ממך- סירבתי לקחת תרופות. החוויה של ללכת לפסיכיאטר היתה קשה מנשוא.אספתי המלצות חוות דעת ומחקרים. מעבר להקלה (הלא מאוד משמעותית) בסימפטומים של הדכאון, השינוי המשמעותי הוא שהתחלתי לשאול את עצמי מה אני באמת עושה כדי שיהיה לי יותר טוב. ההבנה שיש לי אחריות על החיים שלי היא התוצאה המשמעותית של התרופות. לדעתי, זה לא משנה מה הדרך, טיפול או תרופות או ספורט או קואצינג או הילינג וכן הלאה (דעה שלי ללכתי עם מה שמעורר אצלך ניצוץ ומוטיבציה ובעיקר מה שכיף לך), אף טיפול לא יעזור אם לא תרצה. משנה הרצון האמיתי לחולל שינוי בחיים ולחיות חיים אחרים וההתחייבות הפנימית לדרך שהתוצאה שלה והעיתוי שלה לא ידועים. מאוד נחמד לקחת תרופה פעם ב.. ולדעת שתוך כמה שעות או שבועות תרגישי יותר טוב, סוג של תגמול מיידי בהשוואה לתגמול הרחוק ווהערטילאי של ההכרה עצמית. תגמול מיידי שבאמת חסר לנו בחיים כבוגרים לדעתי. תסתכלי על הילדים שלך, כמה הם נהנים מסתם שטויות.. בסופו של דבר אלו החיים שלך, לא של הפסיכולוגית שלך וזו הבחירה שלך איך לחיות אותם. ואני מזמינה אותך לשאול את עצמך, אם את רוצה, מה הביא אותך לשבת בפעם הראשונה אצל הפסיכולוגית ומה המשמעות של טיפול פסיכולוגי עבורך, אם המטרה הייתה רק הקלה בסימפטומים אז באמת אולי טיפול תרופתי מספיק. בהמון אהבה, למרות שכלל אינננו מכירות.

שלום גלי אני מבין שאת כותבת הודעת המשך להודעה שרגשה אותך מאוד. לצערי, יש כאן אי-הבנה, או שלך או שלי, מכיוון ואני לא מכיר את ההודעה אליה את מגיבה. בכל מקרה, בהתחשב בדברי הטעם שכתבת ובנימה האישית והכנה כל-כך שלהם, חשבתי שיהיה נכון להעלות בכל מקרה את ההודעה. אולי היא תגיע ליעד המבוקש, ואולי היא פשוט תעשה טוב בדרך, אפילו בהתחשב בשינוי יעדה המקורי. וכמובן, אני גם מצטרף ומסכים למרבית הדברים שכתבת כאן. להתראות דוד