שמישהו יצרח בשבילי-בבקשה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא מעוניינת להכנס לסיבות למה קשה, אך לעזעזל כל כך קשה, כל כך קשה שהקול לא יוצא. יום קשה מאוד טיפול כואב מאוד ולגבי החיים - טוב לזה יש צורך בהרבה יותר ממילים. לפעמים נדמה לי שכאשר הילדות מחורבנת-לא משנה עד כמה תפעלי תתעקשי תשתדלי-החרא עדיין ידבק בך. אני כל כך מותשת נפשית שההקשה על המקדלת לא מצליחה להוציא ממני הרבה. אין לי כוח - לא מסוגלת יותר. לפעמים יש רצון שמישהו יכניס ראש לתוכי יבין עד כמה קשה וזהו.יודעת שדברי נשמעים בנאליים ושטוחיים-אין בי כוח לכתוב.
מתוקה... עצוב שעשית הפרדה בין הילדות לחיים.....בין הטיפול ליום יום.....והכי עצוב שקשה ועצוב לך:-( ביקשת צרחה קבלי....אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לא ביקשת חיבוק אבל שולחת לך אחד ע נ ק
יקרה שלי התגעגעתי אלייך! אני פה לידך (ראיתי שאתמול קראת לעצמך אורלי קשה שלא לזהות אותך דווקא שם נחמד)...מה כואב? שלך תמיד בילבי ילדת הברזל
שלום ל-. בהודעה שלך אני מתחבר בעיקר לרצון לעקוף את המילים, או נכון יותר לבטל את המאמץ והקושי שטמון בחשיבה, הפקת צליל ושילוחו לעולם. ונשמע שהמשאלה שלך היא לתקשורת ללא מילים של כאבך - שבלי להתאמץ הכאב, הצרחה, יקלטו ויבוטאו עבורך, בזמן שאת נחה, שלווה ורגועה לבסוף, ליד. ואכן, משאלה נפלאה, וכל-כך מובנת! להתראות דוד
אה.....חברים ......אם תשימו לב שנקודה ודוד כותבים דומה:-)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
