היי דוד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
משהו בטיפול מאוד לא מובן לי, ודי מתסכל. מי שנמצא בטיפול שלא בכפיה,נמצא שם מתוך בחירה מלאה וחופשית. וקושי מסויים כמובן. ובכול זאת-לא הבחירה החופשית,ולא המודעות לבעיות, הופכות את הטיפול לקל יותר.ולעיתים אף קשה יותר.עד פה מובן לי. מה שלא מובן-למה? איך? כמעט לכול מילה או התנהגות(SMSמחוץ לפגישה, ביטול וכו')תמיד אבל ת-מ-י-ד, יסתכם באותם סיסמאות ידועות, גבולות,פגיעה בטיפול בריחה ועוד. באופן אבסורדי דווקא -קושי-לא נכלל בעסקה.ועם הכול היה קל למה בעצם טיפול?.(ואני ממש לא מדברת על באמת חציית גבולות).מוצאת את עצמי,חושבת עשר פעמים,לפני כל מילה שאומרת בידיעה של איך מתפרשת היא.ומנגד- מטפל שאומר שהוא מאוד מבין את הקושי,ורוצה להיות איתך בכול אותם מקומות קשים, וכול המילים היפות הטובות והמבטיחות. והוא לא באמת שם. לא מסוגל להבין שלמילים שלו יש כוח של צפיה,של רצון להאחז של אמון(שפה לרוב הוא נשבר).וכמה לא מפתיע, גם פה המטופל הוא זה שלא מפרש נכון,במקרה הטוב. הריי איך ייתכן שנפגעתי וגם צודקת אני?! יד ימין מלטפת ויד שמאל סוטרת. ולפסיכולוגים אמצע אין??? מן הרגשה רעה רק שהפעם היא דווקא דרך מילים יפות ועדינות, מוזר. וידוי קטן- הייתי היום ממש בסמוך לגהה, כמעט שנכנסתי לראות, מי זה דוד בעל העיניים הכחולות,וזו לא אני שמאוהבת בך, עדיין לא.אבל מאוד אוהבת לקרוא אותך. תודה ומצטערת אם יצא קצת ארוך
שלום ללא מבינה נדמה לי שאני מבין אולי את התסכול שלך. מבין הדברים שאת כותבת עולה התחושה שמשהו מתפספס מבחינתך, שהקול שלך בטיפול לא זוכה לתיקוף. לאישור. הרי ברור שיש פגיעות בטיפול, והתנגדויות ובריחה. לפעמים זה פשוט חלק מהעניין. אבל את כותבת על הקושי דווקא (אם הבנתי נכון), על מה שנח מאחורי ההתנהגויות האלה, שזוכות כרגע למיקוד כמעט בלעדי, וגורם להן. תראי, התחושה היא שאת מרגישה שמה שהולך לאיבוד הוא החוויה. איך את מרגישה. איפה את נמצאת ומה עובר עליך. וזה משהו שיכול בהחלט להיות הדבר הקריטי בטיפול ומשהו שגם לא נכנע לקטגוריות של "נכון" או לא. אבל - וזו נקודה חשובה - על מנת לאפשר באמת מקום לחוויה יש הכרח בגבולות. במסגרת שיכולה להחזיק בתוכה את החוויה. ויכול להיות שבזמן שאת כבר כמעט לא יכולה יותר להחזיק את החוויה, המטפל עסוק עדיין בבנייה של מסגרת שתוכלי ליצוק את החוויה לתוכה. וזה מתסכל, ולעיתים לא מובן, ומקומם. ועל כל זה שווה לדבר בטיפול, כי גם זה חלק מהחוויה, ובאותו זמן - גם מוסיף אבני-בניין למסגרת. זהו, נראה לי שיצא קצת עמום אולי, מקווה שהובנתי.. דוד