באנאליות

דרור שלום, גדלתי בבית שבו לא הרבו להשתמש במילות חיבה גלויות. מטבע הדברים גם אני לא נוטה להשתמש בהן, ואולי אף לגחך בסתר למשמע כינויי חיבה כמו "מותק", חמוד/ה" או "נשמה" השגורים בפי טיפוסי אופי מסוימים הנוטים להשתמש בעגה מסוג זה... המפתיע הוא, שכאשר מילים כאלו מופנות אלי הן גורמות לי הנאה רבה, אף על פי שברור לי כי הן נאמרות כלאחר יד, בלי כל משמעות רגשית. לפעמים אני אפילו רוצה מאד לשמוע את המטפלת שלי משמיעה אותן, אף על פי שגם היא אינה מעריכה ביותר את השימוש בהן, ולא נוטה להשתמש בז'רגון הזה... מה דעתך? האם לצורות פנייה שגרתיות כאלו יש גם ערך מוסף רגשי? האם נכון לייחס להן by-products מעבר לשימוש המקובל שלהן? אני מפנה את השאלה דווקא אליך, הואיל וגם אתה נשמע מרוחק מעט בתשובותיך, ואפילו אינך נוהג לסיים באיחולים באנאליים כמו בהצלחה, להתראות וכדומה, בדומה לעמיתיך כאן בפורום. היש לכך סיבה? נקודה למחשבה...

שגית שלום, בכותרתך בחרת את המילה באנאליות. אבל אני מרגיש שעבורך מילות חיבה הן הכל חוץ מבאנאליות. את כמהה לשמוע אותן, לשמוע חיבה מפורשת, לא לנחש שהיא שם או לקבל אותה מתוך הנחה שהיא צריכה להיות שם אלא לשמוע ולהרגיש אותה. לכן כשמפנים אותה אלייך, את לא מרגישה באותו רגע זיוף, או אמירה שכלאחר יד, את העיבוד הזה את עושה רק לאחר מכן, אולי בכדי להמנע מפגיעה. לגדול בבית בו לא נאמרות מילות חיבה מפורשות, בו אין מגע חם זו חוויה לא פשוטה שמשאירה רצון עז במגע בהמשך אך גם חשש ממנו ובשל כך גם הגנות שונות כגון כינוי מילות חיבה בשם באנאליות. גם עבורי מילות חיבה אינן באנאליות, להיפך הן משמעותיות ביותר, ואני מודע לגמרי להשפעה שיש להןומשום כך אני לא תמיד חושב שיש להן מקום, ממש כפי שאני חושב שלשמוע מותק מהמטפלת שלך זהו דבר אותו את רוצה אך הוא לא יהיה נכון לך. דרור

אנא אל תפרסם בבקשה את ההודעה הקודמת שכותרתה תיקון טעות תודה דרור, ניתחת נכון כ''כ את המצב אך למה אתה חושב שיתכן כי מילות חיבה מהמטפלת אינן הדבר בנכון עבורי?

מאופק=מרוחק???

אהלן מאמי מה המצב אחות שלי :-) עכשיו ברצינות... איזו שאלה מורכבת שאלת... רציתי לשתף אותך במשהו דומה שמוכר לי. ככל שאני במצבי חרדה מסוימים - התוספים האלה יכולים לסנוור (להפנט כאילו) מידי ומעבר לכל פרופורציה. לפעמים מצב הרוח שלי משתנה בתלות חזקה בהם. נוכחים או נעדרים, High או Low, מעוררים רגשות תוקפניים, או מעודנים מרוככים לזמן קצוב. בכלל לא משנה אם הייתה שם כוונה טובה או מניפולציה נסתרת או אף אחת מאלה. אם זה הסגנון של מישהו אחר, אז זה הסגנון שלו. יכול להיות שהחרדה תתעצם, משום שבאותם רגעים, היציבות או האיזון מתערערים, קשה יותר לנהוג בהיגיון, ויש בלבול. אם את מבחינה בשינוי מצבי רוח שתלוי באמירות של אחרים ( נקודתיות, סתמיות, לא בהכרח הרות גורל), בעוצמות חריגות עד כדי ערעור הביטחון האישי, שווה לדבר על זה. נושא עמוק. ודבר שני - שאלי את עצמך האם את באיזה מקום מקנאה באנשים שמדברים ככה באיזי ומשוחרר? גם זה נושא לשיחה. מלאך שלי, עיניים שלי, כפרה עלינו יהיה טוב ואולי משהו ממה שכתבתי ידבר אליך, חמסיקה