ליאת

אוף, ליאת, זה כזה דפוק.. שבוע שעבר כתבתי לך שאני אתחיל להיות סייעת. חוץ מאותו רגע רגעי של חשש בו כתבתי, דווקא מאוד חיכיתי לזה. בעיקר בגלל היצור הקטן והמתוק הזה, שהוא באמת אושר גדול. היום התקשרו מהגן, שהם לא יכולים לקבל אותו בגלל כל הבעיות,- אחרי שהם כבר הסכימו לקבל אותו. הם היו מוצא אחרון מאחר שכל (ממש כל), הגנים באיזור סרבו. זה כל כך לא הוגן. יש לו רק בעיות מוטוריות, איחור קל מאוד (מאוד קל) בהתפתחות. חוץ מזה הוא בסדר גמור. איך אפשר לראות אותו לשמוע על כל מה שהוא עבר, הניתוחים והאשפוזים ובמקום לרצות לעזור לו- להגיד -לא. עכשיו חברה שלי ובעלה מתכננים לעבור, כי במרחק שעתיים מאיזור שלנו- יש גן שמוכן לקבל אותו. חברה שלי מיואשת כבר לגמרי ובוכה בלי הפסקה. עכשיו היא רוצה שאני יעבור לגור איתם, איפה שהם יהיו ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה לעבור, זה צעד גדול מידי בשבילי. (חוץ מזה שיש לי שלושה כלבים שאני לא יכולה להשאיר לבד- כי להורים שלי גם ככה קשה איתם, אז להשאיר להם לטפל בהם..). אני לא מבינה את חוסר האנושיות הזו. הוא הילד הכי מתוק בעולם, זה כל כל קשה לשמוע שמסרבים לקבל אותו. שבת שלום ליאת יקרה יעל

ערב טוב פרח, תשובתי התעכבה מעט, כי דפדפתי לאחור לבדוק בן כמה הילד עליו את מספרת. לא מצאתי אזכור לגילו, אך כן מצאתי את הזעם שהסיפור שלך הצליח לעורר בי. בורות, אטימות ופחדנות הן בדר"כ האחראיות העיקריות למצבם של החריגים בחברה שלנו. אני הולכת לתת לך עצה לא-פסיכולוגית בעליל, אבל נדמה לי שלפני שאורזים מזוודות שווה להילחם, אפילו בעזרת עיתונאי מקומי שיהיה מוכן לחשוף את העוולה, ולסייע במציאת מסגרת מתאימה. אם תתני יותר פרטים על טיב המוגבלות ועל גיל הילד, אולי אוכל לחשוב איתך ביחד על דרכים פרקטיות יותר לסיוע. בחיי המקצועיים פגשתי כל כך הרבה גננות אמיצות, עד כי קשה לי להאמין שלא תימצא ולו צדיקה אחת בסדום. אשמח לשמוע עוד ליאת

תודה ליאת, התרגשתי לקרוא את התגובה שלך. אכן לא הזכרתי את גילו.. ופה בעצם נעוצה הבעיה מכיוון שהוא מתחת לגיל חינוך חובה. (הוא בקרוב בן שנתיים), מה שנותן לגנים את ה"זכות" לדחות אותו. אין לי בעיה לספר על עצמי ולהיחשף (אפילו בשמי), מתוך הנחה שמעט האנשים שאני מכירה, לא קוראים את ההודעה שלי ומזהים ואם כן – למי אכפת. אך אני מפחדת לכתוב יותר מידי פרטים על הילד או על מצבו מתוך הפחד לחשוף אותו. אמא שלו מאוד דיסקרטית לגבי מצבו (הנדיר) ומעטים האנשים שיודעים מה בעיתו האמיתית. אפילו ההורים של הבעל אינם יודעים.. אם את רוצה, וזה בסדר אכתוב לך על כך במייל. זאת גם הסיבה שפנייה לעיתונות היא לא כל כך אופציה. בגדול- הוא היה מאושפז המון, כמעט מחצית חייו עד גיל שנה, הבעיות הרפאיות מנעו ממנו יכולת תנועה (הוא שכב רק על הגב ) והשרירים מאוד מנוונים.. כך שרק לאחרונה, כמעט בגיל שנתיים, החל לזחול ולעמוד. האשפוזים הרבים המחלות והזיהומים אשר תקפו אותו, גם גרמו לעיכוב בהתפתחות בתחומים שונים אחרים. כנראה ייפתח גן חדש באזור, נראה אם יקבלו אותו לשם. אני מאוד אופטימית, חברה שלי הרבה פחות. אף אחד מהגנים לא אמר מה הסיבה המפורשת לכך שלא קיבלו אותו, כל גן ממציא איזה סיפור אחר.. רובם פשוט לא מחזירים טלפון.. מאוד קשה לי להבין מה הסיבה שבגללה לא מקבלים אותו... בגן האחרון שסירב הגננת הייתה מקסימה ואמרה שהיא שמחה על האתגר ובטח שהם יקבלו אותו ואז פתאום התקשרה ואמרה שהם לא יכולים לקבל אותו ולא פרטה.. (אמרתי לחברה שלי לשאול מה הסיבה המדויקת לסירוב – אך היא לא רוצה) אופס, סליחה על האורך.. אני ממש מודה לך על הנכונות לעזור. זה באמת מחמם את הלב.. יעל