מקווה שיובן

היי ליאת, ראיתי שכתבת מספר פעמים שאהבת מטפל מהווה התנגדות לטיפול. האם בכל הפעמים זה המצב? ואם כן למה המטפלת שלי לא מעלה את הרעיון שהאובססיביות שלי לגביה נובעת מהתנגדות ולא מאהבה אמיתית :)? אני מרגישה מאוד קרובה אליה ומרגישה שבאמת אכפת לה ממני. אין לי כח לכתוב ולפרט כמה קשה לי עם המצב הזה ( חמש שנים בטיפול). ניסיתי להפסיק את הטיפול אבל החזקתי מעמד חודשיים וחזרתי לבסוף. הלוואי והיה למישהו תשובה איך להמשיך הלאה... שיהיה סופ"ש רגוע עננית

שלום עננית, להתאהבות במטפל יכול בהחלט להיות יותר מהסבר אחד. זהו מצב מוכר מאד, שחשוב להבינו במסגרת הטיפול. עיסוק אובססיבי בהתאהבות שלך בה בזמן הפגישות בהחלט יכול לשקף רצון לא מודע להימנע מעיסוק בתכנים אחרים. ההסבר הרווח יותר, קשור ליחסי ההעברה (שחזור של רגשות כלפי אחת הדמויות ההוריות), ה'מתגלגלים' לעיתים ועוברים סוג של אירוטיזציה. במקומך, הייתי מתמקדת במה שקורה ונאמר ביניכן, ונשענת פחות על רעיונות כלליים שהועלו כאן או בכל מקום אחר. יש להניח שאחרי חמש שנות טיפול, המטפלת שלך יודעת עליך דבר או שניים :-)) יודעת שתשובתי אינה מספקת, ובכל זאת - מעודדת אותך להמשיך הלאה. שבת שלום ליאת