ליאת..

היי.. ליאת .. מה שלומך ?.. אני .. נראה לי מעדיפה להמעיט במילים ... היום , אולי .. ורק להניח כאן מעט את הראש , הוא ככ עמוס במחשבות בשבוע האחרון , הכל מבולגן לי שם , גם בטיפול .. לא יודעת .. לא יודעת איך אפילו להסביר מה כואב , מה מציק .. יכולה להצביע על נקודה בגוף ששם כואב אבל לא להרבות במילים , צריכה נוכחות .. אפילו שקטה .. לא רוצה מילים , בורחת מהם , צריכה גם את המטפל ככ קרוב ככ מדויק .. בלי טעויות .. .. ויחד עם זאת כשהוא מתקרב אליי .. מגיע למקומות שהכל מגודר בסרט "כזה צהוב" של המשטרה שאין כניסה לזרים .. , זה מזהיר אותי שם .. בגוף שמפה כבר אין כניסה .. לא יודעת .. צריכה אותו ומרחיקה אותו .. איך זה מסתדר לא יודעת .. הלוואי והייתי יכולה ל"זרוק" את עצמי שם .. לא להיות על ה"משמרת" , להזהר במילים , לשחוב פעמיים , לפחד ממה שיכול לעלות .. רוצה להכנס לסמטאות החשוכים בתחושה של ילדה קטנה עם עיניים עצומות כזו שסומכת במאת האחוזים על זה שמלווה אותה .. פאק זה לא מצליח לי .. וכמה שהוא מנסה ליאת .., הוא עדין , טוב .. הוא מדבר איתי על החששות , ואני .. אני עדיין נשארת עם עיניים פקוחות .. מפחדת.. ממה ?... ממה אני ככ מפחדת?.. הרי בדקתי אותו כבר באלפי מבחנים שהיו מביסים את המטפל השרלטן .. והוא לא שם .. אז למה אני לא מצליחה לקלוט את זה ?.. הוא ככ משתדל, זו אני .. אני מצליחה לראות שזו אני הבעייה .. ואני ככ מפחדת לקלקל גם את הקשר הזה ב"ככ מבינה " ובפירושים המאיימים שאני נותנת לדברים בקשר הטיפולי .. ככ טובה בלראות את חצי הכוס הריקה .. ככ טובה בלשים אותו כפוגע בכוונה .. ולתת פירושים מוטעים ... אוףף אמרתי שאין לי מה לכתוב , כאן זה זורם .. יוצא בכזו אותנטיות.. התגעגתי ליאת .. היית חסרה לי . שבוע שככ לא קל ..לי 12 שנים בדיוק מאז הפגיעה ..קצת התחרפתי .. בשיגעון הכאב שוב , התחושה הזו של הנפילות .. הנגיעה .. בקצה הרצון להתייאש ככ חודרים ..כאילו ושכחו את העבודה של מה שעשיתי עד היום , ב2 האחרונות .. האם זה הגיוני שיום הפגיעה חרוט בזכרוני ומקבל ככ מקום כתאריך ע"ג לוח שנה .. ?... יאז ש מקום בשבילי כאן ?.. לקבל עוד קצת כוח ?..או שגם פה עמוס ?... מחבקת אותך ככ כואב לי .. זה באמת כואב . מאחלת , שבת שלום ,סופש רגוע . אוהבת שרית

איך אבל איך מישהי שנפגעה מינית על ידי אביה מתייחסת דווקא לאירוע החד פעמי?

ערב טוב שרית, הזהירות, הקושי לשים מבטחך באחר, הפחד לסמוך בעיניים עצומות, הם אלה שאפשרו לך הגנה וביטחון עד היום, וברור מדוע קשה ומסוכן מבחינתך לוותר עליהם. מרגש לראות איך - עקב בצד אגודל - את עושה את פסיעותייך הראשונות בעולם של התחשבות, חמלה, אמון והדדיות. מקווה שיבוא יום בו תוכלי להניח למועד הארור ההוא בלוח השנה, ולסמן במקומו ימים טובים וציוני דרך שיש בהם שמחה והתרגשות. מוזמנת להמשיך ולהניח את הראש בין לבין. שבת שלום ליאת