על מה מדברים השבוע?..

היי ליאת למרות שאני כבר כשלוש שנים בטיפול עדיין השאלה בכותרת מטרידה אותי. יש תקופות קצרות שמשהו ספציפי מטריד אותי ואני מדברת עליו ומביאה אותו לטיפול אך הרבה מאוד פעמים אני מגיעה ואין לי מה להגיד או לספר. סיפרתי למטפלת שנמאס לי מזה ושקשה לי עם זה מאוד. מצד שני,יש פעמים שהפגישה מתחילה באין לי מה להגיד או לספר אך בהמשך,בעקבות שאלה של המטפלת נהיה לי קשה עד בכי. אני לא מספרת על דברים "מרצוני" אלא כאשר המטפלת שואלת משהו או אני נזכרת במשהו בעקבות השאלה ,ואז אני מספרת על חלום שקשור או הרגשה שמאפינת אותי לאחרונה, וגם אז לא הכל. אני כמעט תמיד חושבת ומתלבטת לפני שאני מספרת,ומכריחה את עצמי לספר לה. זה שוב גורם לי לחשוב על זה שצריך להפסיק את הטיפול אבל אני לא עושה זאת, כי איפה שהוא בתוכי אני מרגישה שזה לא בדיוק נכון. אני לא מצליחה להבין ממה זה נובע, היא מקסימה,ונוח לי איתה,כימיה נהדרת ביננו. אז למה אני לא יכולה לשבת על הכיסא ולספר לה שהשבוע נלחצתי מאירוע מסוים שקרה,ושכבר כמה זמן הלילות שלי קצת מתוחים, ולמה אני מספרת קצת מזה רק כאשר יש הקשר ?? אני עייפה.פשוט עייפה ולא מתחשק לי להיכנס למיטה. :-( טל

שלום טל, מן הכותרת שלך ניתן - אולי - ללמוד משהו על איזו הנחת יסוד, לפיה הטיפול הוא עניין קצת סטרילי, משימתי, המתעסק בעניינים ספציפיים ו'נכונים'. הגם שזו עמדה לגיטימית, המפעילה לא מעט מטופלים חרוצים שמגיעים עם נושא מוכן מהבית, יש די הרבה אחרים שפועלים אחרת. לפעמים דווקא ההחלטה "לזרום", להרפות, להניח לדברים לצוף מעצמם, ולאפשר לעצמנו לוותר על המקום של השליטה, היא ההחלטה הנכונה. מדברייך עולה קושי משהות באזורים הלא מו?ב?נים הללו'' ונדמה לי, לכן, שעדיין מוקדם לדבר על הפסקת הטיפול. מזמינה אותך לרדת קצת מדרך המלך, ולנסות הליכה בשבילים הלא מסומנים. מפחיד קצת, אני יודעת. בהצלחה ליאת