האאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

דוד עבר עליי שבוע כל כך רע...לוקח לי כמה זמן עד שאני קולטת שנגמרו לי הכוחות, הפעם זה היה כשעמדתי באמצע הסופר והתחלתי לבכות בלי שליטה ( ובמכבסה ובתחנת אוטובוס...). אני צריכה חיבוק, הגוף שלי צועק הצילו..אף אחד לא נגע בי יותר מדי זמן. מרגישה שנגמר לי המצבר ואז הכל כל כך בלתי אפשרי, להוציא כל כך הרבה אנרגיות כשאין מאיפה להכניס בחזרה...אמא שלי לא מדברת איתי כבר שנתיים בערך, אני רואה את השינאה בעיניים שלה כל פעם שאני באה לבקר את אבא/אחים שלי ואני כל הזמן מרגישה חור שחור במרכז הגוף שלי שלא עוזב ורק יונק ויונק כל הזמן. ועצוב לי שאני מסתכלת במראה ורואה משהו כל כך מעוות. אני מרגישה שאני שוקלת מאה טון והריצפה מושכת אותי, בא לי לבהות בתקרה ולהעלם ( לפחות בשעתיים האחרונות לא בא לי לחתוך את עצמי ). בא לי לצרוח ( ראה כותרת )...מה שלומך?

שלום אופיר שלומי פחות טוב, כשאני שומע את הזעקה שלך, שמצליחה לחדור דרך המחשב ולהגיע עד הבתים. אני מבין שיש עכשיו כוח שחור, שמושך ומושך, וסוחט כל כוח ורצון להתנגד מהגוף. והכוח הזה צובע את המבט פנימה והחוצה, ואולי אפילו את המבט בעיני אנשים שמתבוננים עליך..ועדיין, מול הכוח הזה יש גם לך כוח, כוח הזעקה.. קשה לומר את זה בתוך הסערה, אבל זו סערה, לא מזג אוויר קבוע, והיא תחלוף והשמים יתבהרו שוב. ומה שמומלץ לעשות בינתיים זה להצמד לנוהלי שרידה, להוריד את הראש ולדעת - זה יעבור ואפשר יהיה שוב לצאת החוצה, להתבונן באנשים ולהניח לאנשים להתבונן בך. עד אז, וגם אז כמובן, את מוזמנת לקבל מהפורום את כל הכוח והאנרגיה שאת יכולה. בהמתנה ובתקווה לשובם של ימים טובים יותר דוד