Parole Parole parole

שלום דוד ומה שלומו? הפגישה היום התחילה נורא, לפחות לדעתי, ונגמרה דווקא בסדר.. עדיין לא קרובה אליה במיוחד אבל אתן לשבוע לעשות את שלו. היא הפתיעה אותי היום, בתחילת הפגישה, בבנאליות של איך שהיא ניהלה את הדברים.. סוג של "פרידה- פרק א'- מדריך למטפל".. לא כיף כשזה שקוף כל כך.. זה נעשה לי לא אמין. דיברה (עוד ועוד ועוד) על כמה פרידה זה דבר קשה. כל כך העיק! לא כי זה לא קשה, אלא כי כבר דיברנו על זה וכי היום וגם בשבוע שעבר פרידה היא לא דבר כל כך נורא בשבילי. אני באמת מרגישה עם זה בסדר. כל המהלך הזה היה כל כך שקוף שהשתעממתי ונעשיתי קצרת רוח. הרגשתי שהיא אוספת ומכנסת את הדברים, נותנת מקום לתחושות וקשיי פרידה... זה נשמע בסדר כשאני כותבת את זה כך, אבל שם זה הרגיש כמו מהלך מתוך ספר. לא הרגשתי *אותה* בתוך זה- הרגשתי רק מילים, רק אמירות מוקראות מאיפשהו. זה גם כל כך לא תאם את התחושה שלי... לא יודעת, בימים כאלה אני אומרת לעצמי שהגיע הזמן להיפרד. שזה בסדר. שאולי כבר מזמן היינו צריכות. לא, אני חוזרת בי מהאמירה האחרונה :-) אחרי ש"הצטרפתי" לפגישה הגענו לדבר על כמה דברים חשובים, אני חושבת.. אמנם לא הרגשתי קרובה אליה, אבל הצלחתי לשתף ולהביא דברים, שזה כנראה טוב.. בסוף הפגישה היא אמרה שהיא מאוד נרגשת ממה שעשינו היום. שחיברנו יחד דברים ברבדים עמוקים. הסתכלתי עליה ולא הרגשתי כלום. שמחתי לשמוע שהיה לה מעניין (באמת שמחתי), אבל אני לא הרגשתי כלום. כל הזמן חשבתי לעצמי אם היא מחבבת אותי כמו שהיא מחבבת את התהליך. דוד, זו יכולה להיות עמדה טיפולית לא להביע חמימות במילים? זה לא מספיק לי..זה כל מה שאני רוצה ממנה וכבר שנה וחצי לא מצליחה לסחוט יותר ממה שהיא נותנת. למה טיפול לא יכול להיות "חברי" יותר, באהדה שיש בו, בחיבה, בחמימות..? זה כל כך חסר לי.. אני מרגישה שאני מקבלת את זה יותר כאן מאשר ממנה. היא מרגישה לי כאילו היא באה לעבודה. והיא עושה רוב הזמן עבודה טובה- היא קשובה ואיתי וזוכרת את כל מה שאני מספרת לה, וחושבת איתי בקול רם, אבל אני לא *מרגישה* *אותה*. לא מרגישה ממנה משהו רגשי- רק הבנה של ארועים, יכולת טובה יותר או פחות לקשור את הדברים יחד.. זה מכאיב לי. אני שואלת את עצמי אם היא מרגישה משהו כלפיי. מרגישה באמת- מרגישה אותי. לא רק מבינה תהליכים וכל המסביב, אלא אוהבת את מי שאני. מתחברת אליי. אומר את האמת, אני חושבת שאנחנו שונות. שגם אני לא לגמרי מתחברת אליה- משהו בה: בהבעות הפנים, באינטונאציה, בבחירת המילים שלה משעמם אותי. אולי זו בעיה שהאדם שמטפל בך קצת משעמם אותך. זה לא עניין של חוכמה או יכולת- היא כן מטפלת טובה.. פשוט.. לא יודעת.. אולי זה הדדי? אולי גם לה קשה להתחבר אליי? אולי היא מתחברת יותר לתהליך הטיפולי מאשר אליי? מקווה שעבר עליך יום נעים, אני הולכת להשקיע את מחשבותיי בין שמיכות קיציות שנ"צ של אחרי הגברת.. נתראה כשתבוא, לילך

רק רציתי להגיד שתמיד כיף לקרוא ולהזדהות איתך במה שאת רושמת :)

שלום לילך השאלות שלך, לא בפעם הראשונה, מעוררות תגובות רבות, וגם מחשבות רבות, אצלי כמו אצל אחרים בפורום. מבין מחשבות אלה, הייתי מציע היום את המחשבה על מה שמתרחש לך, לעיתים יותר ולעיתים פחות, בתהליך הפרידה. ניכר שאת מתבוננת עליו מבחוץ. בסקרנות מדעית כמעט. אוסף פרפרי הפרידה שלך. וגם כאשר יש התרחשות בחדר, המטפלת חווה ומרגישה דברים ואת מתבוננת מבחוץ, ולא מצליחה להרגיש דבר כמעט. נדמה לי שכבר כתבתי על כך בעבר, אבל בעיני זה המנגנון שאת צריכה להכיר בעצמך - תגובת הריחוק וההתבוננות מהצד הנוצרת בך, מנין היא מגיעה ומה השלכותיה. עבורך, לא עבור המטפלת. היא תדאג לעצמה, המחויבות שלך היא לעצמך ולהפקת המירב שאת יכולה מהתהליך. מחשבה שניה, שהיא בהחלט יותר שאלה ממחשבה, היא ביחס למקום שלך בפורום מול המקום שלך בטיפול. את כותבת על כך מעט, ולדעתי זו שאלה חשובה: מה המקום שמקומות שונים אלה תופסים עבורך? כיצד הם מתייחסים אחד לשני? האם כל השפע והעושר שאת מביאה לכאן מגיע לטיפול? ואם לא מדוע ומה זה משרת? אלה כמובן רק חלק מהשאלות בהקשר זה, שנדמה לי שכדאי לך לבדוק עוד - עם עצמך, בטיפול, וכמובן גם כאן, עם תושבי הפורום כולם. להתראות דוד

שאלות מאוד קשות שאלת.. קשה לי לקריאה השתתקתי לילה טוב ותודה, (הכל בסדר) לילך (ותודה גם ל 'סתם מישהי' ) להתראות

לילך חמודה , דוד ממש 'סחב' לי את השאלה .(סליחה דוד..) תמיד הסתקרנתי לדעת האם הפסיכולוגית שלך יודעת שאת רושמת ,ובעיקר ,האם היא קוראת את הדברים? יש לי הרגשה ,שלא , כי אם כן ,התכנים בטיפול היו מקבלים תפנית שונה ממה שאת מורגלת בו, סתם ,דברי סיכום ופרידה משעממים...(כך בכל אופן אני חושבת ,ואולי אני טועה. ) גם אני כמוך, באופיי, די מאופקת. בעבר, הייתי אצל מספר מטפלים ,וכולם התיחסו אלי ,אותו יחס דומה , לפי מידת איפוקי , יחס ,שהוא נעים ומסביר פנים ,שהחברות והספונטניות היו נעדרים בו .זה כאילו ,שהם קראו מתוך דף הוראות נסתר איך 'לאכול' אותי .כמובן ,שלא אהבתי את זה ,וזו גם הסיבה שהחלפתי מטפלים. גם הבנתי, שהבעיה, בעצם , טמונה בי ,שמן הסתם ,הם התנהגו אחרת ,עם כאלה שהם שונים ממני . כך, התנהגו אלי מורים בבית הספר ,בוסים בעבודה ,חברים והסביבה .רק עם אנשים קרובים באמת ,הצלחתי להיות מה שאני . רציתי רק לחזק ,את מה שאת יודעת ממילא, שלנו יש חלק די נכבד ,באיך שמתיחסים אלינו. ולא הייתי ממהרת להסיק את המסקנה ,שמדובר בעמדה טיפולית.(מסקנה שהיינו שמחים לאמץ..) אגב לילך,אני מאוד אוהבת לקרא את לבטייך,בהקשר של יחסייך עם המטפלת,שאלות שהעסיקו גם אות ,שנטחנו במחשבות וללא קול. (וגם ללא מענה..) תמשיכי לעדכן - :- ) ריקי.

תודה רבה ריקי.. ריככת קצת את התחושה נעים שגם את משתפת קצת :-) לא יודעת מה עשה לי כל כך קשה, אבל לא כל כך בא לי לחשוב על זה ולא כל כך בא לי לכתוב על זה. (וסליחה דוד אם אני מעוררת אי נוחות גם בך. זה כנראה שלי לגמרי). קמתי בבוקר עם תחושה קלה של זונה (כן, סליחה על המילה הלא נעימה).. הצגתי את מרכולתי בשביל קצת חיבה ואהדה. כשאני חושבת על זה לעומק זה די מגעיל אותי, לכן אני לא רוצה לחשוב על זה לעומק. בלשכוח אני בדרך כלל טובה. פתאום לחשוב בקול רם עם כל כך הרבה אנשים נראה לי מאוד תמוה ומוזר- גם עם כל הוירטואלים שאני מכירה יותר וגם עם כל האנונימיים שאני מכירה פחות, גם עם המטפלת וגם עם חברים. נתתי לעצמי סטירת לחי חזקה אתמול. מה אני עושה פה כבר שנה וחצי? זה באמת קצת מגוחך.. זה גם באמת לא מתאים למה שזכרתי ממני. אני חושבת שאני לוקחת לי פסק זמן מכאן. אני לא רוצה לכתוב יותר. לגבי הסקרנות- חלק מהדברים מגיעים אליה, חלק פחות. הדברים שבאמת מטרידים אותי מגיעים, גם אם מאוחר יותר וגם אם משוללת מהם הקנטרנות שמאפיינת אותי כאן לאחרונה. אתמול היה לי קשה אבל קמתי בבוקר בתחושה שהיא לא כל כך רעה, הגברת, ושהנימה המתנשאת והיהירה בהודעה המקורית שלי פה קצת דוחה אותי ממני. ספגתי דחייה מעצמי ... 1:0 לא יודעת למי כמו שאומר ד"ר אמט ג'יי בראון See you in the future ביי, לילך