לליאת מניבה

הי ליאת, מה שלומך? אני 'תופסת ' אותך בזמן. את פה.. קודם כל תודה על תגובותייך המקסימות והנוגעות..חשבתי כשקראתי אם יש מישהו כזה בשבילך..הרי גם את בן אדם. רציתי לשאול אותך איך זה שיש תכנים שאף פעם לא 'הטרידו ' אותי, או יותר נכון, שאף פעם לא היה לי צורך לדבר עליהם, מדוע הצורך הזה עולה כרגע, מתגבר. כי אני מרגישה כמו טורבו במוח שלי שלא מפסיק מלעבוד, ואני עוצרת דברים בכוח כי הם היו רק שם עד היום. מה קרה שאני מרגישה צורך לדבר עליהם? מה יהיה ליאת? איך מתחילים לדבר על דברים שמתביישים בהם? מאיפה מתחילים? חשבתי לעצמי השבוע, שלמרות שאני בטיפול כבר חמש שנים, אני לא חושבת שהמטפלת שלי מכירה אותי. היא מכירה את מה שאני מביאה בפניה, אבל לא אותי. חשבתי על זה שאני אהיה זרה/ חדשה.. אז בעצם אפשר להיות עם אדם ולא להכירו כלל.. אז מה עשיתי בטיפול עד עכשיו? זה כאילו ששמרתי תיבת פנדורה בתוכי. אז מה יצא עד עכשיו? ואיך אני אסבול את השינוי הזה שממני יוצאים דברים שהם רק שלי, איך אוכל להשאיר את זה אצלה וללכת? איך אוכל לחיות עם ההרגשה שהיא חושבת/יודעת עלי דברים שליליים? בעצם דברים ש ל א מדברים עליהם, אולי זו הבעיה שלי. האם מדברים על כל דבר בטיפול? תודה מראש ושוב, אני מקווה שיש מישוהוא שם גם בשבילך ניבה

ניבה יקרה, ברשותך, אכוון בדברי גם לשאלתה האחרונה של מימי. שתיכן זוכרות בוודאי את דימוי הספירלה שהביאה אורנה אל הפורום שלנו, בהתכוונה לכך שנושאים שונים בטיפול שבים ונדונים בכל פעם מזווית מעט שונה או ברובד אחר. זה קצת דומה לאופן בו למדנו תנ"ך בביה"ס. תחילה קוראים בתורה את הסיפור כפשוטו, ומאוחר יותר, בתיכון או באוניברסיטה, אפשר לקרוא שוב, ולראות את העושר והמשמעויות שלא יכולנו להבין אז. באופן דומה, יש נושאים בטיפול שיכולים לצאת אל האור רק כשבשלו התנאים, כשהתבססה מידה נאותה של אמון במטפל, כשהתבססה שפה טיפולית עשירה יותר, כשהתבססו הבנות ותפיסות חדשות ביחס לעצמי וביחס לאירועים שעברתי, וכשהתבססו אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר. למרות האמור כאן, ברור שאף פעם לא תסתיים העבודה, וגם כשמסתיים הטיפול נותרים נושאים או אזורי נפש בהם אין דריסת רגל לזרים. נדמה לי שאצל שתיכן, ניבה ומימי, קיימת איזו ידיעה עמוקה שנותרה עוד עבודה, ויש נושאים שמבקשים עדיין איוורור ותוקף. עצתי היא לא לדחוק בתהליך. ניבה, אני מודה לך על תשומת הלב והרגישות. אני משתדלת למצוא לעצמי את הערוצים לפריקת המתחים, לעיתים קרובות בעזרת האנשים הטובים שסביבי. שבת שלום ליאת

היי ליאת אהבתי מאוד את דימוי הספירלה ! אני נמצאת בטיפול כשלוש שנים. הגעתי בגלל דיכאון,והוא חלף.(סיפרתי עליו כאן..) כיום אני מרגישה בסדר ,מכל הבחינות,קודמתי בעבודה לדרגת ניהול,התמודדתי עם קשיים רבים הקשורים לזה,וגם לנושאים אחרים(ובטח עוד אמשיך להתמודד). אני בטיפול,אך אין לי מטרה מוגדרת להשיג שם. יש כמה נושאים,שהכניסה לזרים אסורה... אני לא רוצה להעלות אותם ובטח שלא לדון בהם. סיפרתי למטפלת על תחושתי שחוץ מנושא אחד(פוביה מילדות),שהעליתי בפגישות האחרונות אני מרגישה שאין עוד נושאים שצריך לטפל בהם. אותה פוביה מאוד עמומה עבורי.אני לא מצליחה להבין איך נוצרה,והאם ואיך קשורה לחוייה מהילדות. המטפלת טוענת שההרגשה שלי קשורה לזה, אני תוהה עם עצמי האם זה קשור לאותם נושאים אסורים? ואם אטפל באותה פוביה ואשיג מטרה זו,האם זה סימן שצריך לעזוב את הטיפול? האם הנושאים האסורים,הם באמת כאלה?או שהם מוגדרים כך על ידי בגלל סיבה אחרת? איך יודעים? הזדמנות להודות לך על דברייך החכמים,שנוגעים בי תמיד. :-) טל (לא זו שמההודעות למטה)