למי שמקשיב

הרבה שנים בטיפול.שני מטפלים.טובים.יש עוד הרבה לשפר הרבה כדי לחזור לעצמי,אבל כמו גלגל בבוץ אני שקועה מסתובבת במקום במהירות ומעיפה הרבה בוץ.......מרגישה שהטיפול הדינמי לא אוהב אותי.וזה אולי הדדי.ומצד שני בתוכי אני יודעת שאני צריכה תמיכה ארוכת טווח.לחיים.וגם כדי להשתקם באמת.אני עייפה.מה הפתרון בשבילי? אם יש.......אם לחיות אני רוצה לחיות טוב לא על יד...עדיף בכלל לא מעל יד.

שלום רב, מתוך תחושת השקיעה והתקיעות, אפשר לחוש גם בחלקים המכירים בשיפור שכבר הושג, ובאלה המכירים תודה על ההחזקה והתמיכה המתמשכת שמעניק הטיפול. אני מסכימה מאד עם המשאלה לחיים שראוי לחיותם, ומאמינה בכל לבי ביכולתנו לברוא אותם עבור עצמנו. לעיתים קרובות, מתוך הרצון להגיע לאיזה יעד נכסף ורחוק, אנחנו מחמיצים לא מעט טוב שנמצא קרוב ובהישג יד. אני מזמינה אותך לשוב ולבחון את כל מה שאת מכנה "על יד", ולחשוב האם תצליחי ליהנות ולשמוח בטוב שסביבך גם אם אינו מושלם. אחרי הכל, רגעים צרופים של אושר עילאי ומושלם הם כה נדירים, עד כי נדמה לפעמים שלא יגיעו לעולם. מאחלת לך שתצליחי להגיע ליעדים שהצבת לעצמך, אך גם ליהנות מהדרך אליהם, בשבילים למיטיבי הלכת. סוף שבוע נעים ליאת