ללילך

ללילך מה שלומך? את יודעת, קראתי בזמן האחרון את ההודעות שלך, והן מאוד נגעו בי, אבל אני נמנעתי מלגעת בהן או להגיב עליהן. המקום שאת נמצאת בו עכשיו, נשמע יש בו הרבה התרגשות, אבל גם הרבה עצב...לפחות בשבילי, זה רגע שאני מתקשה לחשוב עליו..כשיסתיים הטיפול..וואו, קשה לי לחשוב על זה, רוצה להאמין שאני אשאר שם לנצח..כולנו לא? בכל אופן, כל המילים שאני כותבת נשמעות לי מטופשות ביחס לדברים שאת כותבת, כי הם מגיעים מהלב - כל הדילמות והמשאלות..אז במקום...נתקלתי היום בשיר וחשבתי עלייך, אז הבאתי לך אותו. בבקשה: כולנו זקוקים לחסד כולנו זקוקים למגע לרכוש חום ולא בכסף לרכוש מתוך מגע לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל כמו שמש שזורחת כמו צל אשר נופל בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך שמה שניתן אי פעם לא יילקח לעולם שיש לכל זה טעם גם כשהטעם תם אני חושבת שזך אמר כמעט כל מה שחשבתי כשקראתי את כל ההודעות שלך..עשה לי קצת סדר, מקווה שגם לך ((: שלך, אופיר

אהלן אופיר, קודם כל שמחתי מאוד לקרוא, קומה מעלינו, שהניתוח עבר בשלום! מפחידה קצת הסיטואציה הזו בחדר ניתוחים קר.. נראה בפנים כמו בסרטים? דווקא נשמע לי מגניב שככה נרדמת :-)) אני בטוחה שהיו שם כמה חיוכים מתחת למסכות ;-) ממש תודה על השיר ששלחת... אחרי שהפצצתי פה בהודעות דמיינתי תגובה נוזפת בפורום, שאנשים פה סובלים באמת ומה אני מתעסקת בשטויות, וקצת חששתי לפתוח את ההודעה שלך.. איזה שיר מקסים! כמו גורם לשקט להתרווח בך... הנה חיוך רגוע :-) לגבי הפרידה, אני מודה שיותר ממה שקשה לי להיפרד ממנה קשה לי להיות לא יציבה ולא להבין מה קורה ומה אמיתי ומה לא. וקשה לי שאי אפשר להפסיק את זה, וחייבים להמשיך עד הסוף. אני חושבת שקצת קשה לי שלא קשה לי ממש-ממש עם עצם הפרידה. קשה, אבל לא בטירוף. בכל אופן, לפני ששוב אפטפט את מאזיניי לדעת :-) רק לומר תודה, ויופי לקרוא אותך ככה- נינוחה :-) לילך