מתי להפסיק

כמה זמן נחשב לבריא להשאר בטיפול. הרי תמיד אפשר למצוא מה לדבר עליו או להתלונן. מתי צריך לשים לזה קץ והפסיק. מי חייב לעשות את הצעד -המטפל או המטופל.

טיפול לכאורה אפשר להמשיך ולהמשיך בלי גבול. נראה לי שזה נכון שתמיד ניתן למצוא משהו לעבוד עליו. פנטזיה חביבה. מבחינת אילוצי המציאות מגיע סוף. מכל מיני סיבות... אבל, לדעתי, כל עוד לא מצאת את התשובה המספיקה בתוכך, או מתוך הטיפול עצמו, זה סימן שיש עוד על מה לדבר בטיפול (לפחות על הנושא: "מתי להפסיק"). זאת אומרת שהוא צריך עוד להימשך, לפחות עד לסגירה יחסית של הדיון סביב הפרידה. וזה, גם יכול להיות הדיון העיקרי של כל הטיפול כולו. נראה לי שאם עולה בראשך השאלה, באחריותך (וגם כדאי לך) ליזום את העלאת הנושא, ומשם תיקחו אותו בשותף. חוץ מזה, הטיפול לא נפסק ממש ממש. גם אחרי סיום הקשר הטיפולי, אתה אמור לקחת משם כלים ולטפל בעצמך. כמו שאתה אמור להצליח לעשות גם בין הפגישות כשעדיין הוא מתקיים. כפי שהבנתי, מקשר טיפולי טוב אתה אמור להיפרד באופן כזה. ולהמשיך. וזה כואב.

שלום גיל שאלה מסובכת שאלת, אבל אני מצטרף מאוד לתשובה שניתנה לפני. אני מסכים איתה במאה אחוז. הייתי רק רוצה להוסיף שגורם חשוב בעיני הוא מידת המצוקה שלך והמידה בה אתה חש שאתה עדיין מפיק מהטיפול. ביחס לשתי שאלות אלה הייתי בעיקר בוחן את סוגית הפרידה . ובאשר למי הוא המסיים הרי שהאחריות על בדיקת שתי השאלות האלה מוטלת על המטופל והמטפל כאחד. באופו טבעי, כיוון שאין אף-אחד שמכיר את תחושותיו של המטופל טוב יותר ממנו עצמו, הוא יהיה זה שמרגיש קודם שינוי כלשהו ביחס לשאלות אלה. בשל כך מטפלים ממעטים להיות אלה שיוזמים את הסיום, אם כי גם דבר זה יכול להתרחש. להתראות דוד