טיפול

שלום לך, יש לי שאלה. אני בטיפול שנה ושישה חודשים. אני לא חושפת את הרגשותי כלפי המטופלת, עד כמה שהיא חשובה לי, כמה אני תלויה בה ומחכה לפגישה, עד כמה היא איתי לאורך השבוע, וגם אני מפחדת מרגע הפרידה. ואם היא שואלת לגבי דברים אלו אני משקרת. אני יושבת שם באיפוק ומראה לה שלא איכפת לי ממנה או מהחד ר שלה או ממה שהיא אומרת.... אני לא מצליחה להיות כנה איתה, ואין ל יהסבר לזה, אני פשוט מתנהגת כך , ואיתה זה הכי חריף.

שלום לשעמום את מתארת מצב שנמשך כבר תקופה לא קצרה בטיפול ושאני מבין שמאפיין גם מקומות אחרים בחייך. משהו את בוודאי מרוויחה מכך. אולי הגנה, אולי תחושת עליונות, אולי שמירה על שליטה או משהו אחר. אבל מה שאת מרוויחה הוא לטווח הקצר. נדמה לי שבטווח הארוך את עלולה להפסיד. וגם להסתכן בשעמום. אם את רוצה לשנות את המצב תצטרכי לעשות משהו בנידון. וזה לא חייב להיות משהו דרמטי. את לא חייבת לדבר מייד על כל רגשותייך לגבי המטפלת. מה דעתך על להתחיל בהדרגה? לרמוז על הדברים שאינך אומרת, לומר על עיסוק במטפלת שמביך אותך וקשה לך להעלותו...את תמצאי את הדרך שמתאימה לך, בזמן שיראה לך נכון. אבל אל תוותרי לעצמך. פשוט חבל. בהצלחה דוד