כסף מבוזבז-טעות של פסיכולוג

בוקר טוב (כן ממש) יש לי רק שאלה אחת למה כשאתם ואני מתכוונת אתם כפסיכולוגים עושים טעות/פאשלות וגורמים למטופל להרגיש הכי רע בעולם ואז פגישה הבאה אני צריכה לדבר על הטעות שהפסיכולוג עשה ולמה זה גרם לי להרגיש חרא אני צריכה לשלם על זה ואני מתכוונת מבחינה כספית? הריי אתם אלה שפישלתם אז כדי לתקן את הטעות שלכם אני צריכה עוד לשלם על הפגישה, זה נראה לי לא הוגן וזה קורה הרבה בתקופה האחרונה. כל הלילה נשארתי ערה אני לא יכולה להוציא את מה שקרה מהראש את הפאשלה שהוא עשה ואז אני צריכה בפגישה היחידה שיש לי לדבר על זה ולשלם לו על תיקון הטעות שהוא עשה בפגישה הקודמת,נראה לי ממש לא הוגן!!!! טוב אני עוברת לאתר אחר--אני הולכת לעשות קצת שופינג ברשת--אני הולכת לבזבז את הכסף על דברים שעושים לי טוב, שגורמים לי קצת לשכוח ממה שקורה בתקופה האחרונה, שנותנים לי קצת אויר לנשימה (בכלל נראה לי שאלו האתרים שאני מבלה בתקופה האחרונה הרבה מאוד, בכלל שכחתי את האתר שלכם עד שפתאום לקראת הבוקר נזכרתי בו).

תגידי לי נשמע שאת כועסת על פסיכולוג מהאתר הזה יכול להיות?

שלום לנפגעת ראשית, צר לי לשמוע על הפגיעה וצר לי עוד יותר לשמוע כי זהו הדבר המתרחש תכופות בזמן האחרון. כפי שד. אבחנה בצדק, בולט גם כי את כועסת מאוד על הגורם לפגיעה זו. השאלה שלך מובנת למדי. יש בה הרבה היגיון. למה אנחנו צריכים לשלם על טעויות של אחרים? על כאבים שנגרמו לנו באשמת מישהו אחר או אחרת, כתוצאה ממעשה חיצוני? למה, אם ניקח את השאלה הזו למקור שלה, אנחנו צריכים לשלם על טעויות וקשיים של הורינו, שלא נהגו בנו בצורה מושלמת (ולפעמים כל-כך רחוק מכך) לאורך חיינו? התשובה, העגומה אך המציאותית, היא שהחיים מלאים בשגיאות. ובטעויות. ובכאבים ואכזבות הנגרמים כתוצאה מכך. זו בוודאי תשובה מקוממת בפני עצמה, אך זו גם האמת. אין חיים, או קשרים, מושלמים ( או לפחות אני מאמין כך). וטוב שכך. קשר מושלם, שאין בו פספוסים וכאבים, הוא בעיני קשר פיקטיבי. סינתטי. את שואלת לגבי הטיפול שלך. בכל טיפול טוב יש רגעים, שלפעמים מצטברים לתקופות, בהם התחושה היא של העדר חיבור והבנה. רגעים של רגישות מוקצנת, בהם כל נגיעה לא במקום עלולה לצרוב ולהשאיר סימן בעור. השאלה הגדולה היא האם יש בסיס טוב לבחון את הפגיעות האלה בתוך מסגרת הקשר, להבין מהי הרגישות הגדולה ומה המגע שנחווה ככל-כך לא מדויק? הסיבה שאת משלמת על הפגיעות האלה היא משום שאין שום דרך אחרת. ומשום שהפגיעות האלה, וההצבעה עליהן והטיפול בהן מהווה בעצם את הטיפול האמיתי. כלומר, מעבר לכאב ולזעם, קחי נשימה עמוקה ונסי לראות: האם הכאב קשור רק למטפל או שמא הכאב נובע גם מרגישות שלך? האם רגישות זו קיימת גם במקומות אחרים? האם היא קשורה לקשר הנוכחי ביניכם? והאם את יכולה להפיק מהמתרחש את הסיוע לצמוח הלאה? יש בכך משהו לא הוגן, אני מסכים, אבל הרווח הטמון בכך שווה, בעיני לפחות, את המחיר. ובכלל, יש משהו לא הוגן בסיטואציה הטיפולית כולה: המטופל עובד קשה והמטפל מקבל את הכסף.. ואם נשים את הצחוק בצד, נדמה לי שוברגעים הקשים ביותר, המאמץ שלך, הכאב שלך, הופך עבורך לבולט במיוחד. להתראות דוד

הפסיכולוג שלך, האחד שמולך, משתדל מאד לא לטעות. אבל, בגלל שהוא בן אדם, וגם בגלל שהוא נפרד ממך ולא יודע מה הולך לך בראש ולמה את מצפה בדיוק בכל רגע נתון הוא יכול לטעות. הטיפול הוא מקום מצוין לנצל טעויות שקורות מכורח היותו של הטיפול מציאותי בסופו של דבר, כמו גם את התגובה שלך אליהן, כדי לעזור לך להתמודד עם מכשולים כאלה בעתיד מבפנים ומבחוץ. כמו-כן, ללמדך שאפשר גם לתקן. זהו ניצול לטובה ולבנייה. בשביל זה משלמים. במקום אחר, יש להניח, לא יעשה התיקון ותישארי עם התוקפנות. אפשר גם להרחיב את השאלה הזאת ולשאול, אבל רגע, למה אנחנו צריכים לשלם על הפשלות של אנשים אחרים שבגללם הגענו לטיפול? הרי אנחנו לא "אשמים"? זה צודק. אבל מי אמר שחכם להיות צודק. כי, אנחנו יכולים לבחור לנהוג כך, לנקום את כעסנו ולדרוש פיצוי, אבל אנחנו גם צריכים לזכור שאלה החיים שלנו, ואם לא נוותר, הלך עלינו בעצמנו ולא על מישהו אחר.