לא שייך לכאן, אבל משתף

זה לא תמיד משהו להיות לבד עד כדי כך. וזה לא תמיד משהו להיות לבד בחגים. אבל לפחות החג הזה הוא נחמד. בבוא היום, כשארשה לעצמי שיהיה לי איך, ובתקווה שגם יהיה מי שיסכים להצטרף קצת, אוכל, אולי, לארגן משהו כלבבי. בינתיים דמיונות שמורים (מסיבות ידועות בחלקן). חג שבועות בא. הקיץ בפתח. עצוב שעם ההזדקנות הקיץ הופך להיות מעיק יותר. פעם יכולתי לו מאד, היום זה כבר לא קל כל-כך. ובעצם, זה מעודד להיזכר שאתה בסך הכול בנאדם. מציאות. (השכנה של הציפורים)

שלום לך, לא ברור לי מדוע הכותרת מציינת שאין זה קשור לכאן. בעיניי לפחות אתה מביא את המורכבות של החוויה שלך מהחג, מהקיץ שהוא מביא עמו. את המורכבות שבהתבגרות, על הקושי שהיא מביאה ביחד עם התזכורת על המציאות. ובעיקר נגעו דבריך המשתפים בדמיון שלך על הדרך בה תארגן דברים, הקשורים לחג, לכשזה יהיה יותר אפשרי. אני לא יודע מדוע נשמרים אלו רק בדמיון מה מקשה עליך להעז ולהגשימם, אבל אני מקווה שממש כמו שתוכל להרגיש חופשי לכתוב כאן בהמשך, ללא סייגים, כך תוכל להעז ולנסות להשיג את שאתה רוצה. דרור

:-) הכותרת הקודמת היא הסייג לכתיבה... הקידודים שלי... דרור, אני משתתפת די קבועה כאן בשנה וחצי האחרונות. עפי"ר מגיבה לחברים, או משתפת בדרכי. מי שקצת קרא דברים שרשמתי פה כבר היה יכול איכשהו לנחש, אולי. בחלק מהפעמים התנסחתי (בחווייתי, לפחות) כאילו איני חלק ואיני שייכת, נזרקת, נוגעת-לא-נוגעת, תחת כינויים כל מיני. להכיר אותי "כמו שאני" זאת השאלה... אולי עכשיו זה עושה את הכותרת ההיא מובנת קצת יותר. מורכבו?ת שלמה סביב כל הכתוב, לא אלאה, חלק באמת מתוך כוונה להשאיר סמוי מול פורום רב עיניים. אך לא זו בלבד. עם זאת, באיזה מקום ולמרות החרדות הרבות, אולי דעתי הייתה נחה אילו היו מכירים אותי באופן קצת יותר שלם. לפחות מצליחים להבין אותי קצת. לזהות. מבפנים ומחוץ. עוד חזון למועד. יודעת את אחריותי בעניין, וכל זה אינו פשוט בכלל. לרצות, להרגיש, להעז, לנסות, להשיג - מונחים של עולם ומלואו, גם המה, כל אחד מהם, לא אפשריים או מתגבשים תמיד. אני כבר בגיל שדי אפשר לומר מזדקנים על באמת. עם זאת, מאמינה בכך, ולא קל לי לומר, שגם בגיל הזה אפשר למצוא חלקים להצמיח. בטיפול. ויש לי טיפול אמיתי וחזק. חלק מן הצמיחה הוא להודות בדברים שרשמתי למעלה בהודעה הקודמת. אולי. עבודה רבה לפניי, רק שתוכל להתאפשר גם היא. 