מתביישת

אני פונה לפסיכולוגים לעזרה היה לי משבר בו אושפזתי למשך חודש (דכאון) אני נשואה חמש עשרה שנה שני ילדים. לאחרונה כל פעם שבעלי ואני מתווכחים על משהו הוא אומר לי... טוב את חולת נפש מה את יודעת הוא מתנשא עלי ומזכיר לי שהייתי מאושפזת בבית חולים! הוא מאוד פוגע בי והבטחון העצמי שלי מאוד ירד אני לא יודעת למה הוא עושה לי את זה. לפעמים אני שותקת במריבות כדי שלא יעליב אותי ליד אנשים. מה עושים במצב כזה. אני ממש מיואשת ומרגישה שכל מה שאני בשבילו זו מישהי משוגעת שאושפזה בבית חולים. לא יודעת מה לעשות אם תוכלו לעזור לי בבקשה. אני כל כך זקוקה לזה שיזכיר לי מי הייתי לפני האישפוז וכמה מילים מחזקות כי האישפוז השאיר בי המון טרואומות שלא מדברת עליהם כדי לשכוח. רק שיגיד לי כמה מילים שיעזרו לי לעמוד על הרגליים אני לא יודעת למה הוא עושה לי את זה אני כל הזמן אומרת לו שאני לא משוגעת והוא אומר לי אז למה היית עם משוגעים אחרים. חג שמח ותודה לכל מי שיכול לעזור בברכה גלית

גלית שלום, אשפוז אכן יכול להותיר משקעים לא פשוטים וכפי שאת אומרת בדברייך גם מלווה בסטיגמות מצד הסביבה, גם הקרובה ביותר,גם כיום. את מתארת את עצמך כחווה פער בין מי שהיית לפני לבין מי שאת כיום. כאילו חייך נקטעו ברמה מסויימת ואת מבקשת לגשר עליהם. אני חושב שזהו הכיוון הנכון, ובעלך הוא אחד האנשים, כמו גם הצוות המטפל, שיכול לעזור בכך. אבל כאן הייתי רוצה לשאול אותך משהו. האם ההשפלות החלו לאחר האשפוז. או שמא תמיד חיי הנישואין לוו בהן. אם הן החלו רק לאחר האשפוז, אני מניח שגם בעלך אינו יודע להתמודד, חווה בלבול מסויים ולצערך מבטא אותו בצורה לא הולמת. במקרה כזה, על מנת שתוכלי להיעזר בו עצתי היא שתנסי לשתף אותו בתהליך הטיפולי שאת עוברת. אולי להביא אותו לפגישות אליהן את הולכת, כדי שיבין קצת יותר ואולי גם כדי שיקבל הכוונה כיצד לעזור לך כך ששניכם תוכלו לצלוח את התקופה הקשה הזו. דרור

לא הייתי באשפוז אבל כואב לי לקרוא אותך אני מרגיש כלכך קרוב לאשפוז בעצמי אני גם לא זוכר כבר מי אני דיי כבר עם הכאב הזה !! אני שולח לך חיבוק וירטואלי מכל הלב חיבוק חזק חזק זה המעט שאני יכול לעשות