חבר שלי ואני....

שלום רב לפסיכולוגים היקרים! שמי ליטל ואני פשוט אתחיל : יש לי חבר כבר שנתיים וחצי הוא בן 35 ואני בת 25 עכשיו,לאחרונה הוא לא ממש מתייחס אליי כמו פעם והייתה לנו שיחה ששאלתי אותו למה וממה נובעת ההתנהגות הזאת והוא טוען שבגלל שאין לי כרגע סדר וכיוון של מה שאני רוצה לעשות ויש לי המון התלבטיות שקשורות ללימודים עבודה וכו אז זה משפיע עלינו והוא אומר שאני מאוד קיצונית בהתנהגות שלי ומצבי רוח אם כך יש אמת במצבי הנוכחי אבל זאת תקופה שלא קלה לי ואני מתמודדת עם המון דברים וזזה שהוא כאילו שם ולא שם מתסכלת אותי זה לא שהוא רוצה להיפרד אבל הוא כן מתרחק וכן הוא אומר לי לבוא לישון אצלו כי הוא יודע שרע לי בבית שלי ואני לא יכולה להשכיר כרגע דירה אבל הוא לא נוגע בי ואם אני שם אז אנחנו כמו שותפים יותר מאשר זוג אין דבר מעליב יותר מזה ומצד שני אני יוודעת שהוא לא היה רוצה לאבד אותי והוא עושה למעני הרבה וגם עזרה כלכלית כי אני לא עובדת כרגע,אם כך זה מטריף אותי והוא אומר לי שצריך לזרום אני לא מוכנה לקבל את זה האם אני טיפשה?עקשנית?או מה אשמח לתגובה מקצועית בברכה..

ליטל שלום, מדברייך נשמע שאת מרגישה שהחבר שלך אינו מגלה בך עניין כבעבר, בעיקר בכל הנוגע לזוגיות שלכם. את אומרת שאת עוברת תקופה קשה ואני מניח שזה בוודאי לא משפר את הרגשתך. להרגשתי את חשה מבולבלת חסרת אונים ובעיקר בודדה. אני לא יודע בדיוק עם מה את מתמודדת שגורם לך לשינויי מצב הרוח ולתגובות הקיצוניות אבל אני מניח שזה מפריע גם לך ולא רק לא. לכן עצתי היא שתנסי לפנות לטיפול, גם על מנת להתמודד טוב יותר עם ההצפה הרגשית העכשווית שאת חווה, ואולי בהמשך לנסות לברר עם עצמך מדוע את נשארת במקום בו הצרכים שלך אינם מסופקים. דרור