פיצוץ

שלום ליאת חזרתי (כפי שהמלצת לי) אליה, דיברנו ושיכנעה אותי להשאר ולנסות עוד קצת. הבעיה ליאת שזה כמה פעמים שזה קורה, שאנחנו מגיעות לשלב או לנקודה ששתינו כועסות מאוד אחת על השניה, אבל היא משכנעת אותי להשאר, ואני כבר לא יודעת אם זה נכון. ותוך כדי הדיון על הכעס הרבה דברים עולים. מצד אחד זה טוב, כי הדברים לא היו נחשפים בצורה אחרת, מצד שני, כל הכעסים והבריחות וההפסקות והאיום בלא לחזור מתיש נורא. אני מסכימה וחוזרת אבל אני לא מצליחה לתת בה אמון מלא, וזה בטח יגרום עוד פעם לבעיה אחרת בינינו. זה נהיה כמו מעגל סגור. אני כבר לא יודעת מה לעשות, אבל יודעת שאני אברח שוב כשקשה לי למרות שהתחייבתי עכשיו שלא אעשה.

שלום ש, נדמה לי שדיברנו כאן פעם על כך שזעם גדול יכול לבוא במקום (ולשכך) רגשות עוצמתיים אחרים אותם קשה לנו לשאת. לזעם הגדול יש יתרונות בהיותו סולל דרך לאמירות שלא היו מגיחות אל העולם אחרת. חשבי על כל אותם זוגות המקיימים ביניהם שנים של זוגיות למודת קרבות, כשזה הדבק המלכד אותם, הערוץ בו זורמת התשוקה. לפעמים, גם בטיפול יש ל'פיצוץ' תפקיד דומה, המותיר איזו חיו?ת וציפייה אחרי הפגישה. חשוב ללמוד ולזהות את התפקיד שממלאות המריבה והבריחה בחייך, בעיקר כשאת מתחייבת כבר מעכשיו שהאירוע הבא הוא רק שאלה של זמן. נראה לי שכדאי לחדד את ההקשבה לימים או לפגישות שקדמו לפיצוץ, ולנסות לנתח בדקדקנות את הנתיב שהוביל אליו. רק היכרות קרובה עם הדפוס השגור הזה תאפשר "להכניס רגל" ולנסות להניע שינוי. בהצלחה ליאת