שלום,ליאת.

ליאת,האישה שנרצחה במוסקוה היא חברה טובה שלי.הינו מואד קרובות.הינו?הלב מסרב להפרד...אני מרגישה גלי כאב,שבמיוחד מתחזקים בלילות.תגידי לי,מה זה?יכול להיות כמה שעות נורא כואב,הלילה היה על גבול היכולת לסאת,התעוררתי מסיוט ולא הצלחתי להרדם עד הבוקר.אחרי גל הכאב יכול להיות שהרבה שעות אני לא מרגישה שום דבר במיוחד עד שזה מפחיד אותי שאני לא אצליח להזכר אותה,קול,חיוח,הבאט פנים...אני מנסה לשמור את הזיכרונות ושוב עולה הגל...מה זה?כשהגל יורד אני חוששת האם אני לא ממציאה את מה שמרגישה...היתי אומרת עוד הרבה אבל את מבינה שהמסגת של הפורום היא לא כל כך מתאימה.פשוט תדעי שהיא היתה קרן אור מאירה ומחממת לכל מי שהכיר אותה.קשה לי למצוא בזיכרוני אדם אהוב על ידי כולם כמוה.חבל שלא יצא לנו לדבר בזמן אחרון,כל כך היתי רוצה להחזיר את הגלגל אחורה.רצח הנורא הזה כל כך לא מתאים לה.כל דרכיה היו שלום...כואב...אלוקים ינקום דמה וידאג ליתומים.יהיה זיכרה ברוך.

שלום חני, איני מכירה את המקרה עליו את מדברת, אך מכירה היטב את כאב האובדן. היעלמו של אדם אהוב, בוודאי כשנסיבות היעלמו כה פתאומיות וכה אכזריות, יכול להכות בנו אנושות. אחד ממנגנוני ההתמודדות עם בשורה כזו, הוא הניסיון למנן את הכאב למנות קטנות ואפשריות, קצת בכל פעם. ה"גלים" האלה שאת מתארת, של כאב בלתי נסבל, בא והולך, משקפים כנראה את הניסיון לשמור על עצמך מפני הזוועה. מניסיוני אוכל להבטיחך, שאנשים יקרים לנו אינם מאבדים מזוהרם גם לאחר שהם נעלמים מחיינו, וההתקיימות שלהם בלבנו מוצקה ונוכחת גם שנים רבות לאחר מותם. משתתפת בצערך ליאת

תודה,ליאת.חיכיתי לתגובתך.דיברו בחדשות על זה וגם באינטרנת היו כתבות.אשה מדהימה,אהובה על כולם,יפה,צעירה,אמא לשני ילדים קטנים,גננת ישראלית בגן ילדים יהודי במוסקווה,כולם כולם אהבו אותה,פשט היתה "נשמה" בכל מקום...נרצחה ליד כולל של בעלה.יהי זיכרה ברוך.ברוך דיין אמת קובעת ההלכה היהודית.ברוך דיין אמת...נזכור אותה תמיד.כאלה אנשים לא שוכחים.שבוע טוב.