שקר מוזר

שלום, אני בת 25 ויש לי שאלה מגיל קטנה בערך מכיתה ז' ח' אני מספרת לאנשים שקר אחד די נורא אני מספרת שעברתי אונס קבוצתי בגיל 12 זו תמונה שנמצאת לי בראש בצורה מאוד מדוייקת אם תאורים מלאים גיל והכל אני כאמור כבר בגיל 25 והשקר הזה עדיין מלווה אותי אני עדיין מספרת את זה אני לא יודעת למה אני יודעת בוודאות שלא עברתי שום דבר כזה זה לא סופר למישהו כדי שירחמו אלי או כתרוץ להתנהגות כלשהי וזה קשה לספר כאילו אני מספרת על טראומה אמיתית רק לאנשים מסויימים אין לי מושג למה הדבר הזה מלווה אותי כבר שנים עזרה בבקשה....... תודה מראש

לדעתי זה קצת מורכב.. ושאלה כזו מקומה בהחלט בחדר טיפולים.. בין אם זה קרה לך ובין אם לא (שמחה מאוד שזה לא).. אבל..עדיין זה תקוע לך בראש בהרבה שנים.. ובטח יש לזה הסבר פסיכולוגי. האמת זה כזה הזוי כל מה שקשור לפגיעה מינית. גם אם זה קרה לך באמת את יכולה לשקר לעצמך שזה לא קרה לך וסתם המצאת סיפור כי במילא אף אחד חוץ מאת והפוגע לא מאמינים לך.. אבל, הסיוטים בלילות שתוקפים לפעמים- לא משקרים! - טוב זה ככה אצלי.. אני לגמרי מבינה אותך..את התהייה סביב הנושא נסי לברר אצל איש מקצוע ממה זה נובע. מקווה שתגיעו לתוצ' שזה אכן לא קרה כי לא היית רוצה במקום אחת כמוני- אמנם לא עברתי אונס קבוצתי אבל.. אני גם רוצה ללכת לטיפול אבל אין לי אפשרות - אז אני מתקשקת בפורומים מידי פעם..

עצוב לי בטירוףףףףףףףףףף שאת מעיזה לומר לאנשים שעברת דבר כזה ... ולשקר בדבר ככ כואב וקשה תשומת לב?... מה נסגרררררר איתך ????... חסרות אפשרויות לקבל תשומת לב ???? ואיזה תשומת לב עושה לך את זה להגיד שאנסו אותך ??? נשמע לי חולני ... אני ..אני עברתי אונס .אכזרי .. . ופגיעה בבית ולא מסוגלת לחשוב איך אפשר לרצות להיות במקום הזה שלי .. טיפול דחוףףףףףףףףףףף..את חייבת!!! מזועזעת .. זה מה שיש לי להגיד לך שרית

יקרה, צר לי על האונס האכזרי שעברת.. והפגיעה בבית.. מי כמוני יכולה להבין את הכאב הזה.. אבל, אני לא שופטת את תמרה , היא זקוקה לעזרה. לא נראה לי שהיא מנסה להזיק או ללעוג.. מפני שכנפגעת גם אני מרגישה כמוה. גם לי באיזה שהוא מקום תהייה- אולי בכלל המצאתי את זה? אולי זה לא קרה?? זה קרה? זה רק בדמיון שלי..אז למה זה קיים בזיכרון שלי?? למה יש לי לפעמים סיוטי בהלה בשינה.. הרי המצאתי את הכל.. לכן, אני לא שופטת אותה כי אולי קיים ספק קל שכן זה קרה לה?? והיא מכחישה. נכון, בהודעה שלה היא אומרת שלא, שססתם המציאה סיפור ולא מבינה למה. אולי גם אני בכלל המצאתי?? אל תכעסי עליי.. אני יודעת שזה קרה לי. אבל לפעמים גם אני חושבת שהמצאתי.. בשביל מה שהמצאתי דבר כזה?? מה גם אני זקוקה לתשומת לב?? אבל זה קרה, זה היה במציאות.. אי אפשר למחוק את זה הלוואי והיה אפשר.. את מבינה אותי ש'??? אל תכעסי עליי יקרה, אני לגמריי איתך.. נסי להבין אותי טיפה כנפגעת כמוך.. נסי קצת לצאת מהסיפור שלך ולנסות להבין למה שילדה קטנה (תמרה) תרצה להמציא לעצמה דבר כזה- כנפגעת- דווקא הייתי רוצה לעזור לה.. צר לי שאת מזדעזעת..כי זה בטח ט' בשבילך.. זה מכאיב לך.. (((((חיבוק)))))))))))))))))))

שרית יקרה, איך את מעיזה לומר למישהי שהקושי שלה הוא חולני? אני בטוחה שלא קל לה עם מה שסיפרה ושלקח לה לא מעט זמן עד שהצליחה להביא את עצמה לשאול "מה יש לי" בפורום אינטרנטי. אז איך את מעיזה? אני מבינה שאת מגיעה מהמקומות שלך, שחוו את הרע מכל, אבל היא מעלה קושי שלה שמגיע מהמקומות שלה. את לא צריכה להזדהות עם כולן, אבל גם לא לשלוח את תמרה נזופה הבייתה. נזופה על מה בעצם? היא לא מאחלת לעצמה דבר כזה ולא רוצה להיות שם. היא פשוט שם, וזה קושי לכל דבר. היא לא הראשונה שכותבת דברים דומים כאן בפורום, וגם הקודמת זכתה לתגובת-גועל ולמילים כמו "חולני" " חייבת טיפול דחוף"..( יש באמת צורך בכל ה-ףףףף האלה?) ההתייחסות הזו צורמת לי.. למה לגרום לה להרגיש שהיא "פריק" ושמשהו אצלה לחלוטין חולני? אני לא חושבת שזה חולני או לא בסדר (ואולי גם אני צריכה טיפול דחוףףףף). זה יכול להגיע מאלף ואחת סיבות; רגישות גדולה לכאב וסבל סביב, פחד אמיתי שמשהו כזה יקרה גם לי, תשומת לב, אמונה שרק אם יקרה לי דבר נורא כזה יהיה הגיוני להאמין שגם לי מגיעה תשומת לב, ועוד כל מיני סיבות.. האם כל זה נשמע לך חולני? אני לא חושבת כך בכלל. האם גם מי שמדמיין תאונת דרכים הוא חולני? ומה לגבי מי שמדמיין את הלוויה שלו? או חלילה, מי שחותך את עצמו כדי להתמודד עם הכאב העצום שבפנים? אני חושבת שהנזיפה שלך מיותרת הפעם. אני מבינה את הזעזוע שלך כי את מגיעה מהמקום שלך, שנלחם (באומץ ראוי להערכה, אגב) להיחלץ מההשפעות הכואבות והממוטטות של הארועים שחווית, אבל את זו את והיא זו היא. היא לא ביקשה לעצמה את המקום הזה יותר משביקשת את את שלך. אם את לא יכולה להיות רגישה כלפי קשיים שאינם מובנים בעינייך, אולי מוטב לא לכתוב תגובה, ולו כדי לא לפגוע ברגשותיו של מישהו אחר כאן. אני לא תמרה ונפגעתי בשבילה. מקווה שתקבלי את דבריי בהבנה- לילך

שלום תמרה ההודעה שלך גררה כמה תגובות, חלק מהן לא חשבתי שנכון יהיה להעלות (ועם הכותבות סליחה) וחלק, גם אם לא היו נעימות לך בהכרח, כן נראו לי כחשובות וככאלה שניתן להעלותן. אני מציין את זה במיוחד בגלל שאני חושב שלתגובות שבאו אחרי ההודעה שלך יש משמעות ששווה להתעכב עליה וארחיב עליה מייד. ראשית, אין ספק שיש אומץ אדיר בהודעה (הודאה) שלך. להגיע אחרי כך וכך שנים ולומר "שיקרתי", כאשר למעשה מדובר בסיפור שבמידה מסוימת הפך לחלק ממך, חלק מהאופן בו אנשים מסוימים מכירים אותך, דורש המון תעוזה והתבוננות עצמית. כן, גם באינטרנט. הרי את פונה פה גם (ואולי בעיקר) לעצמך, תוהה עם עצמך לגביך...כך שאני חושב שזה בהחלט מעשה חשוב, גם מבחינת הנכונות להוציא דברים החוצה וגם מבחינת פתיחת הנושא בגלוי ותחילת ההתמודדות איתו. אני כותב "תחילת", לצערי, משום שאני מצטרף במובן זה להודעות אחרות שעלו לפני. לא סתם עלה נושא הבלבול וההטעיה סביב תקיפות מיניות. חוסר-הוודאות, השאלות "היה או לא היה", "מה היה חלקי", "האם אני אשמה" מלוות כמעט כל ניצולה של תקיפה מינית. הודעה כמו שלך, המדגישה דווקא את החלק של "לא היה", המכריעה, מבחינתך, לכיוון הדימיוני, מזעיקה, ובצדק, קוראות אחרות בפורום. מבחינה זו היא בעצם פותחת מחדש חרדות, התלבטויות ותהיות שזמן רב כל-כך לוקח לעבדן ולאבדן (במידה וזה אפשרי בכלל). אני לא כותב את זה בשום פנים ואופן כהאשמה. אלא, מסביר את האפקט המיוחד של ההודעה שלך על חלק מאנשי ונשות הפורום. תראי, עשית צעד ראשון וחשוב. אם כבר עשית אותו, אני במקומך לא הייתי עוצר שם. שקר, פנטזיה, גם אם הם כאלה, לא נבחרים במקרה. לא במקרה הם מלווים אדם לאורך כמה שנים, מופיעים מול אנשים מסוימים. אין לי ידיעה כמובן מה קרה בגיל 12. אני מקווה שאכן לא התרחשה שום תקיפה ממשית. אבל בשביל להבין טוב יותר את עצמך, את עולמך הפנימי ואת הדרך בה הוא מתורגם כלפי הסביבה, הייתי פונה לטיפול. וכן הייתי חוזר שם שוב לגיל 12. נדמה לי שחשוב לבדוק את השנה הזו מקרוב. זהו, כתבתי קצת באריכות, אני מקווה שהנקודות המרכזיות עברו. להתראות דוד

יקרה אני לא חושבת שאת משקרת אני חושבת שלפעמים בשקר אנו מגנים על אמת נוראה יותר. אל תשפטי את עצמך מגיע לך לדעת מה גרם לך לזכור את כל הפרטים במדוייק אם הם לא קרו. שמרי על עצמך. פעם קראתי על בחורה שהיתה מתקשרת למרכז לנפגעות תקיפה מינית ומספרת על אונס שעברה כל פעם בשם אחר:-( בסוף כשהודתה התברר שאביה התעלל בה מינית ואף אחד לא ראה והיא חשבה שאם תגיד בשמות אחרים שאנסו אותה אז יבינו שכואב לה. היא חשבה שאונס יקבל יותר תשומת לב מהתעללות של שנים בילדות:-( שלך בילבי ילדת הברזל

קודם כל אני מודה לכל מי שענתה כאן והתייחסה אלי אני לא רגילה ליחס אפילו בפורומים בדרך כלל לא מתייחסים . שרית היקרה אני ממש מצטערת שפגעתי בך אפילו לרגע כשהעלתי את הבעיה שלי לא חשבתי על הבנות והנשים שעברו את הדבר האמיתי ותאמיני לי שאני יודעת מה עברת אומנם הדגשתי ואני חוזרת ומדגישה שלא עברתי אונס אבל כנראה כמו כמעט כל אישה צעירה עברתי הרבה הטרדות מיניות וזה פוגע ומגעיל אז אונס... אני בכלל לא יכולה להתחיל להבין מה עברת לכן אני שוב מתנצלת בכל ליבי לכל הבנות האחרות שענו וכמובן לדוד תודה רבה על תשובתכם כן אני בחורה בוגרת שצריכה לעמוד מאוחרי המעשים שלה ולכן אני מתחילה לאט לספר לאנשים שזה שקר אבל (ופה אין לי שום כוונה לזעזע או לעורר רחמים) אני חושבת שכנראה זו היתה הדרך הכי טובה להראות מצוקה שאף אחד בשום דרך אחרת לא התעניין בה אני דיכאונית ברמות מטורפות אני חותכת את עצמי כבר שנים אחרי שני ניסיונות התאבדות, מה קרה בגיל 12 שאלת דוד? בגיל 12 אמא שלי אושפזה עם סרטן מוחי ופה החיים שלי נעצרו גדלתי לבד ואת רוב ילדותי העברתי עם אמא שלי שזעקה לעזרה שאני יציל אותה ומה אני ילדה בת 12 יכלה לעשות מול כאבי התופת שלה חוץ מלהתכנס באיזה פינה ולבכות ולרצות למות היא נפטרה כשהיתי בת 16 וכנראה שלא התבגרתי ולא התגברתי מאז כן אני יודעת שאני צריכה טיפול דחוף אני יודעת את זה כבר שנים כשחתכתי את הוריד ברגל בטעות כשהיו לי התקפי בולימיה מטורפים אבל מה לעשות שאלה כנראה כבר בעיות "רגילות" ואף אחד לא נלחץ כשהוא שומע דברים כאלה ,אז שוב שרית אני באמת ממש מתנצלת וכל השאר תודה רבה לפחות אני מתחילה קצת להבין שניסיתי לזעזע כדי לקבל קצת יחס אני באמת מצטערת

אני לגמרי מזדהה עם הכאב שלך.. גם לפני שידעתי את הסיפור שלך.. זו אני שסיפרה לך שנפגעה מינית.. בעבר ..ואף אחד לא מאמין אפילו אני.. היה או לא היה.. ולרגע לא חשבתי שאת מנסה ללעוג או לעורר טריגרים.. ובכלל לא הזדעזעתי שאת כביכול משתמשת בזה.. ראיתי בך אדם עם מצוקה בדיוק כמוני שזקוק לעזרה.. ולא סתם המצאת סיפור כזה- היית ילדה קטנה במצוקה גדולה וכאב נפשי גדול.. ממש בדיוק כמוני... כל הדברים שעשיתי כדי לספר לסביבה - לא צלחו. אף אחד לא שם לב אליי ואני הסתגרתי עוד יותר כשבלול בתוך עצמי.. ללא קשר- גם אני הייתי ילדה שקרנית שממציאה דברים.. כל מיני..וזה נבע מתוך המצוקה שמישהו באמת במציאות פוגע בי מינית מגיל קטן, מכריח אותי לעשות דברים.. שאני לא רוצה.. לעשות..אבל יצא לי שם בביה"ס של ילדה שקרנית.. בקרב המורות מי היה בכלל מאמין לי.. אולי הייתי שקרנית כדי ל..שלא ישימו לב למה שבאמת עובר עליי. וממילא אף אחד לא שם לב אליי בכלל! לכן אולי כמוני, הסטת את תשומת הלב שלך ושל הסביבה מהכאב האמיתי שלך שפוצע אותך מבפנים וסיפרת על כאב אחר לגמריי אחר ..שלא שייך לך באמת כדי שלא תתעסקי בכאב האמיתי שלך.. וגם הסביבה לא תשים לב.. לדעתי זה מנגנון הגנה..על האישיות שלך.. ועכשיו גם יש לך נקיפות מצפון על זה.. מתוקה, את לא אשמה! אני לגמריי איתך.. אוהבת ומחבקת..

תמרה יקרה מאוד, כבר בהודעתך הראשונה ,הבנתי שאת במצוקה אמיתית ,ואין לך ענין לספר ספורים על מנת למשוך תשומת לב,כפי שנזפה בך אחת הכותבות ,ובסך הכל בקשת עזרה . לגיטימי מאוד.. ,ולא משנה עד כמה הודעתך נשמעה מוזרה ,לאוזניים אנינות מידי... לאף אחד אין מונופול על אונס ,תקיפה מינית ,או כל סבל אחר ,כדי לחרוץ את דינה של הודעה כזו או אחרת. ובענין ההתנצלות-- דוקא לא ציפיתי שאת תתנצלי ,ומי שצריך להתנצל יודע זאת.... מאחלת לך ימים שקטים עד כמה שאפשר.

קראתי אותך , את כל השירשור ואת התגובות שהגיבו לך ..רק עכשיו אחרי שתפסתי מרחק מאתמול .. ממה שזה עשה לי .. וזה עשה לי נורא הרשתי לעצמי לכתוב לך .. אני מתנצלת אם המילים שלי פגעו בך.. אני ממש לא כזו ..:-( והגבתי באופן אימפולסיבי כי הייתי פשוט בשוק .. אני מתמודדת יום ולילה , עם כל מה שקרה בעקבות האונס .. והגילוי על הפגיעה בבית , וזה נראה לי נורא לשקר בדבר ככ קשה שהסבל האמיתי למי שחווה את הכאב הזה הוא ככ עצום ... אולי אם היית משקרת במוות של אדם יקר או במשהו אחר היה קל לי יותר להתחבר לדברייך ולהבינם , אני עדיין כועסת בתוכי .. על איך אפשר לשקר שנים ולבנות חיים שלמים סביב דבר שיודעים שהוא מראש שקרי , אבל אני לא שופטת אותך .. ואני שוב מתנצלת אם כך זה הרגיש .. בכל זאת , זה לא מהתהיות של קרה לי או לא קרה , של למה קפאתי או שתקתי וכו .. כי גם אם יש בלבול בין מה שקרה .. עדין מתחת לזה מי שחווה פגיעה יודע בבפנים שלו שהייתה פגיעה מינית !!!!!. אני מבינה מדברייך שעברת חיים לא קלים גם לצד אמא מגיל מאוד צעיר ובכלל , אני יודעת שזה צעד גדול וחשוב עבורך , להודות לעצמך מי את ומה את , ואני מחזקת אותך להמשיך הלאה .. כמובן שבעזרת ליווי מקצועי .. בעיקר תמרה בכדי שתאפשרי לעצמך להוריד את המסכות שיצרת לעצמך ולחיות חיים שלווים יותר !!! אני חושבת שזה צעד ענק שיביא אותך למקום טוב יותר בעיקר עם עצמך .. עצם הידיעה שהשקר הזה אמנם היה מכוון בכדי להסתיר אולי דברים אחרים מעברך אני לא חושבת שתקיפה מינית .. למרות שעד שלא תגעי במקומות האפלים האלה ביחד עם מישהו מקצועי לא תדעי באמת..אם הייתה .(ואני מקווה שלא..הייתה תקיפה).. אני מאמינה שעצם הטיפול בכאב המוסתר בתוכך .. עצם זה תוכלי להביא את עצמך לשלמות פנימית עם עצמך. לא התכוונתי ל"נזוף" בך .. כמו שזה היה נשמע , באמת ..שאולי הייתי חדה מידיי במילים , אני מצטערת תמרה אם חווית אותי כפוגעת במודע, באמת שלא התכוונתי .. המשיכי לשתף ולכתוב , זה גם שלב ראשוני שפותח המון בכדי להגיע לעצמך חוצמזה .. אשמח לדעת שאת בטיפול ובמקום טוב יותר .. מאחלת לך המון הצלחה במה שתבחרי , ומעודדת אותך לדבוק ביושר הפנימי אפילו רק בשביל עצמך . שולחת לך יד ..מחבקת למרות .. שרית

ערב טוב לכן, שרית, לדעתי אולי מה שזעזע אותך כל-כך היא החרדה שאם ימצאו מישהי אפילו אחת ויחידה שלא דיברה אמת, עם הוכחות די ברורות, יעוטו על כך כמוצאי שלל רב. מכאן יתגלגל בלי שליטה ויחשדו בכל אחת שהיא בודה. בכולן, ואת ביניהן, כשאת יודעת ובטוחה באמת וחיה את הסבל על בשרך. הקושי נובע מכך שגם לך בעצמך יש בפנים חלק שממאן להאמין ואת נאבקת אתו. יכול להיות? או שאולי זה נאמר כבר ולא קלטתי, אז סליחה מראש. אבל רציתי לומר לך דבר נוסף שאולי יכול לקרות גם במקביל. הוא החלק שלך מול עצמך. נסי לחשוב אם את שבטוחה שמספרת באמת אמת, מספרת אותה כאילו הייתה שקר. אולי דרך העיתוי או הסגנון או הנימה. למה כוונתי? לכך, שהמילים יכולות להיות אמיתיות, אבל משהו באיך שמעבירים אותן עושה דבר הפוך. קשה לי להסביר, אבל יש דבר כזה שיכול להיות כאשר חשים המון אשמה ובדרך מוזרה בלי שיודעים אומרים דבר (וגם היפוכו), תוך ניסיון, למשל, להגן על התוקף. תמרה יקרה וכואבת, ניכר בעיניי שאת מרגישה אשמה נוראית גם בסבלם של אחרים. חוסר אונים ואת נקרעת לגזרים. לבי איתך. ומאוד. יכולתי להבין איך נקלעת למקום ההוא. להיות שם היכן שלא מקשיבים לנוכחות ולנסות בכל מיני דרכים שמתגלות כבלתי יעילות. הסיפור, החתכים, הזלילות והקאות. למרות הכל, אחרי שאת מגלה שוב ושוב שזה לא באמת עושה משהו, את ממשיכה לנסות ולנסות עוד באותם מקומות שלא באמת עוזרים ונופלים בהם, כאילו מתוך אמונה שפעם פעם הם יצליחו. אולי תוכלי לכפר, אולי פעם אימא תחזור... :-(((( נוגע ללב כל-כך. את לא אשמה יקרה. דואגת לך מאד, וממליצה לך בחום רב לפנות לטיפול. לא באמתלה של כותרת זו או אחרת, אלא פשוט טיפול שיוכל לסייע להפחית את עוצמות הכאב (גם אם נדמה יהיה ברגעים מסוימים בתוכו שהן גוברות). ביכולתו של טיפול טוב לעשות זאת, איכשהו למלא מעט חסרים, להקשיב ולתת לך מקום, ולמצוא חלופות מן האפשר. אנא, אל תזניחי ושמרי על עצמך. כי מגיע לך. ומגיע לך לחיות טוב יותר. זה לא על חשבון מישהו אחר, וזה ייתכן בסביבה חדשה. את הסביבה הזו, הפנימית והחיצונית מגלים בטיפול. שיהיה טוב

החשש שמישהו יבדה סיפור כזה , שלאחר הוא ככ אמיתי זה דבר הזוי מבחינתי ..ואת צודקת .. מכאן באה התגובה האימפולסיבית הראשונית שלי!!!!!! לא שאין מקרים כאלה ..ובעיתונים ובכלל על נשים שבודות סיפורי אונס .. הנה ..גם עכשיו גם אם הסיפור מהווה "מנגנון הגנה" חכם לגוף כל פעם שאני נתקלת בדבר כזה .. זה מצליח לערר אותי לחלוטין .. נותן לי שוק לגוף !!!! של א י ך ?... איך אפשר לשקר בדבר כזה ?.. אבל..!!!אני מבינה שלתמרה יש בעייה עמוקה יותר וזה היה מנגנון הגנה מעומקים אפלים ואחרים להם לא ניתן מקום בחייה .. כולי תקווה שטיפול יצליח לעזור לה לדבוק קודם כל ((((ביושר פנימי ))) שיוביל לשלמות הפנימית שלה עם עצמה .. , שבת שלום שרית

מגיבות יקרות אנ קוראת את ההודעות שלכן ובוכה כמה קל לאבד תיקווה כשמדובר בעצמך וכמה אנחנו מלאיי תמיכה ואמונה באחר אף פעם לא וויתרתי על אף אחד ולא נתני להם לוותר על עצמם אבל אני?????? כבר לא נשאר לי כוחות יש גבול כמה אתה יכול להפנות את הלחי השניה יש גבול כמה אתה יכול לספוג מכות גורל ולהגיד תודה יש גבול כמה פעמם ידרכו מאליך ודווקא אתה זה שיגיד סליחה אני פשוט כל כך עייפה אני מצטערת שאני מפילה את כל זה כאן פשוט סוף סוף לשם שינוי אני מרגישה שמישהו מקשיב והמון המון תודה ו הרגשה ממש נדירה ומדהמה תודה רבה שבת שלום

תמרה יקרה יקרה, את לא תאמיני ,אני נכנסת לפורום רק כדי לבדוק אם העץ שלך גדל....והוא גדל ,והוא מקסים ,והוא נפלא ,מלא אהבה ותמיכה .ואת ראויה לכל ההצפה הזו. מבלי להכירך .,ניכר בך .שניחנת ביושר כנות והמון המון אומץ. שמחה בשבילך על כל התמיכה שאת זוכה לה כאן , המון נחת ,ושבת שלום.

בהחלט שקר מוזר. או שלא. תמרה, קשה לי להבין אותך... באמת שקשה. קשה לי גם להבין את כל אלו שהגיבו לך בהודעות אהודות, תומכות ומבינות... אני מנסה לחשוב על הסביבה שלך וליבי נכמר עליהם... לא חושבת שמגיע להם מסכת הייסורים שאת מעבירה אותם. למה מסכת ייסורים את שואלת? כי זה מה שאני עברתי... כן תמרה, הייתה לי חברה טובה מאוד שבמשך המון זמן האכילה אותי בסיפורים מזעזעים מכאן ועד להודעה חדשה על תקיפות מיניות שונות ומשונות שהיא עברה. לקח לי המון זמן עד שגיליתי שהיא שיקרה אותי מאל"ף ועד ת"ו... זה כאב לי נורא. זה כאב כי אני בעצמי עברתי פגיעה מינית והיא ניצלה את זה. ממש ככה. יכול להיות שאם אותה "חברה" לא הייתה עושה את מה שהיא עשתה לי, הייתי גם תומכת בך ומנסה להבין מאיפה השקרים נובעים. אני משערת לעצמי שיש לא מעט אנשים שנפגעו ממך... נכון? אז את לא יכולה לפגוע באנשים תמרה, ואחר כך לבקש רחמים... זה פתאטי. אני כותבת את ההודעה הזאתי ממקום נורא פגוע וכואב, ממקום שנכווה כבר משקרים ואני מקווה שהודעתי לא תימחק. מקווה שאת מטפלת בזה תמרה... מאוד הייתי רוצה גם לדעת איזה צורך זה משרת. כי את צריכה לדעת, שמאחורי סיפור השקר שלך, יש אנשים שהם בעצמם עברו דברים כאלה אמיתיים. ואולי בזה שאני בודה לעצמך עולם דימיוני את הורסת להם... תטפלי בעצמך. ולו רק כדי שאחרים נוספים לא ייפגעו. תודה וחג שמח