מתנצלת - אין כאן שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אי אפשר לעכב את קווי הכאב הם נרמזים בתוך גופי החרד ששימש לכל טעות ונסיון בעוד אני משתנקת בחיוכי החונקים ביושבי על הענפים המתנודדים בבוקר סתיו קריר מחוץ לחלוני אחפש אותך ניחומים מבוקשים לי שתכופות מדי ולא מנוחמת מדי פעם ייתכן ואעלם - אקווה לשובי - אז אדע שחסרתי לי מכרך השירה האהוב עלי אקרא באוזני אקשיב רוב קשב לצליל קולי אולי מקצבו ירגיע את המהומה בלב הציפור שלי צניחה ממעל תפריע את זכרוני, רואה לא מבינה את מחוות היד האילמות-תנועות השפתיים הניתור וטריקת הכאב האחורי הצעדים המהירים המבטים הנהנים הצליפה או ההולם או לחישת המתכת המורמת החבטה על הרצפה, הצעקה ואז הדם או להיפך ואפילת הזמן שאחריהם כל אלה יעלמו מעיני הציפור שבי מה שישכנע אותה לעוף משם לעולמים אך אני, עם תום היום- אכבה את האור ואשב לי מעט- עכשיו יחשיך ולא אראה אותי - אראה - דמעות ממלאות את החורים של עיני על לפיתת הטפרים הכאובה ואת עיקשות רצונה הרגשתי תעופתי למקום אחר, התגלתה לי אני - אחרת לא מזמן או מזה זמן רב כרכו גופי בעשבים שוטים או שוטים בעשבים שירת חיי באמצע נפסקה
שלום לך, דברייך נוגעים מאד. את חווה תחושה שלמרות כל ניסיונותייך הכאב אינו מרפה ומקבל ביטוי. וברגע זה את מבקשת יותר מכל להיות מנוחמת, להרגיש שיש מישהו איתך ברגעים הקשים ביותר שאת עוברת. את חוששת מהתפרצות הכאב, מכך שהוא יכריע אותך שלא תוכלי לו. אני מאוד יכול להבין את החששות הללו ומשום כך גם את הצורך הכל כך חשוב לא להיות לבד. אני מקווה שתוכלי להרגיש שאת יכולה להיעזר גם בפורום הזה בכדי להרגיש מנוחמת ונתמכת כשצריך. דרור
ניסיתי לפרש לך את השיר לאות הזדהות כמו שדרור עשה..... אני אסתפק בלהגיד לך שהכאב שלך צורח...... את כותבת כל כך יפה.....:-( זוכרת אותך ! תודה לאל יתברך שמו שנתן לאנשים עם המון כאב גם דרכים לבטא אותו.....כמו כתיבה....אחרת.....נורא לחשוב שהיית לבד:-(
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
