דף חלק

אני אישה ילדותית. קודם כל במראה שנראה צעיר מהגיל בהרבה.. וגם מבחינה אישית. אני נשואה ויש לי ילדים עוד מעט בת כבר חציתי את 33. ובכל זאת, זה משונה מאוד שאני כאישה שעברה הרבה מדורי גהנום בחיים- בילדות. מינית ופיסית ומה לא גדלה בסופו של דבר להיות אישה- ילדה תמימה. דווקא אני עם נסיון חיים כה עשיר מגיל כה צעיר.. זה כל כך מוזר. כאילו ואני דף חלק. אפילו העירו לי לפני זמן מה שאין לי בעיניים את העומק הדרוש בגיל כמו שלי. אלא נשקפת מהן ילדותיות רבה ותמימות של ילדה בת 4. לה מה שאמור להשתקף מעיניה של אישה בגילי. איך זה? אני שואלת אצ עצמי הרי אני כבר מנוסה בחיים מגיל צעיר מאוד. ושרדתי והכל.. אז למה אני נשארת כביכול תמימה כל-כך ומאחור..

שלום לדף חלק לעתים החוויות הקשות שאנו עוברים לא בהכרח מבגרות אותנו, אלא דווקא משאירות אותנו צמודים לזמן התרחשותם. אני מבין משאלתך את התמיהה מדוע אינך מתקדמת עם הגיל, מתבגרת ומשתנה. תשובה אפשרית היא שבמובן מסוים נותרת, חלקים ממך נותרו, בעבר, עם ובעקבות אותן חוויות קשות שהזכרת. אפשרות אחרת היא שלעתים, דווקא על מנת להמנע מההתבגרות מוקדמת, היכולה להגרם מחשיפה לחוויות קשות בגיל מוקדם מידיי, יש את החלק בפנים שרוצה לא להתבגר, לחזור לימי התום הראשוניים, לפני תחילת הטראומה. כך או כך, האמונה הפסיכולוגית היא שעל מנת לאפשר את ההתקדמות קדימה, את התנועה בזמן (שפירושה תנועה בתוך החיים) יש צורך לפעמים לחזור לעבר, לרגעים בהם התנועה התעכבה, ולנסות לשחרר שם, את מה שנותר מאחור. בהצלחה בכך דוד

דוד היקר, נדהמתי מתשובתך הכל כך חכמה! אתה יודע.. בגיל 11 (אחרי שכבר עברתי וראיתי הכל..) סמוך להתבגרות המינית, כיתה ו' וכאילה מתחילה התעניינות פתאום , הילדים מתחילים להשתנות הכיתה מתחלקת לזוגות וכו'- במקום שגם אני אהיה שם קרה לי דבר מוזר ביותר- השתוקקתי והתפללתי לאלוהים יום יום שעה שעה שישאיר אותי ילדה ושלא אגדל לעולם!! בניגוד לשאר שכן שמחו להשתנות.. ושנים חקרתי בתופעה והאשמתי את עצמי שאני דפוקה.. כי ממש עסקתי בזה באובסססיביות. ושנים שאלתי את עצמי למה בעצם הייתה לי משאלה כזו? ולמה עד היום אני ילדותית?!? נו באמת, למה.. עכשיו אני מבינה. היו לי חיים טובים בבית מסויים עד עד גיל שלוש וחצי- התקופה המוארת.. ואז בגיל שלוש וחצי נאלצתי נלקחתי ל.. למקום אחר חשוך ואפל כך אני זוכרת..ששם החלו כל הייסורים הכי גרועים..ואפלים.. נשמע הזוי אבל לא אכנס יותר לפרטים... וכנראה שלתקופה המוארת ההיא לפני ה..חשכה הגדולה אני כמהה לחזור. ו בגלל זה אני תקועה שם בגיל ההוא שבו הייתי קרוב לוודאי "תינוקת מאושרת".. זוכרת הרבה שמחה ואור כזה. בואנה איך לא חשבתי על זה. דוד אתה גדול אני אוהבת אותך!