השקעה ורצון להתמיד בחיים

שלום,לא פעם ולא פעמיים עולה אצלי המחשבה אם ובכלל צריך להשקיע בחיים? מדוע עליי לשאת עליי עול ונטל על מנת שיהיה לי מקצוע ראוי בחיים בזמן שאנו מתים בסופו של דבר ? האם זוהי חשיבה נכונה ? הרי,במבט לאחור בעוד עשרות שנים אנו נשאר רק עם החוויות והרפתקאות ונעלם מהעולם.לכן,אני שואל : האם עליי ללמוד באונ' ?

שלום משה, נדמה לי שהיה זה הפסיכואנליטיקאי וויניקוט שאמר כי חוויית העצמי שלנו היא אינסופית. גם אם יש מידה של סילוף בזיכרון שלי, נדמה לי שאני מסכימה עם הרעיון לפיו האדם חווה את עצמו כנצחי, ומתקשה להסכין עם מותו. כך או כך, ההשקעה שלנו בעצמנו נעשית - כך אני מקווה - במנותק מהידיעה שיום אחד נמות, ואולי אפילו כהגנה מפני ידיעה זו. ההתפתחות והגדילה שלנו כבני אדם ייחודיים ובעלי ערך היא בעלת חשיבות מעבר לשאלה האם ועד כמה נצליח "להחזיר את ההשקעה". אם תתבונן סביבך, תגלה בוודאי אין סוף אובייקטים (חפצים, יצירות אמנות, טכנולוגיות מתקדמות, תשתיות) שהם פרי פיתוחם של אנשים שכבר מזמן נעלמו מן העולם. זוהי מורשת עצומה שהותירה האנושות לבניה ובני בניה, וכל אחד מאיתנו הוא חוליה בשרשרת האינסופית הזו. מעבר לכך, הניסיון מלמד שאנשים בערוב ימיהם מתמודדים טוב יותר עם הזקנה ועם עובדת מותם המתקרב, כאשר חייהם היו עשירים, מספקים ויצירתיים. בקיצור - בטח ללמוד באוניברסיטה ! איזו שאלה ?! :-)) ליאת

ליאת, אני מוכרחה לומר שתשובתך הפעם העלתה בי תמיהה. מדוע את טוענת בנחרצות "בטח ללמוד באוניברסיטה!" ??? היכן כתוב בספר החוקים לחיים מאושרים כי מי שאינו רוכש לעצמו השכלה גבוהה חייו אינם "עשירים, מספקים ויצירתיים" והוא עתיד לסבול מחוסר סיפוק ומימוש עצמי תמידיים? המציאות מוכיחה שניתן להסתדר לא רע בחיים ולחיות חיים "עשירים, מספקים ויצירתיים" גם ללא לימודים אקדמיים, אבל לעומת זאת, העדר בילויים וחוויות מהנות בחיים ממית את הנפש הרבה יותר מהר... אמנם לקחתי את הדברים לקיצוניות הפוכה משאלתו המקורית של משה, וברור שבסוגיה זו (כמו ברוב הסוגיות) נדרשת דרך ביניים מאוזנת, אך הרגשתי צורך להציג גם את הפן ההפוך של הדברים, אשר נעדר מתשובתך. מקווה שאינני טועה...