מזמור לדוד

דוד, (אהלן, מה שלומך?) אין לי הרבה מה לספר היום, רק רציתי להגיד שאיכשהו, ואני לא ממש בטוחה איך, הפגישות היותר מרתקות הן דווקא הפגישות המתבטלות. כל פעם שמשהו מתייצב קצת בינינו, או מתייצב בכלל, הפגישה המבוטלת באה וזורקת לאחת הקיצוניות. או שאני חוזרת ממנה מרוחקת ולפעמים מרוגזת על דברים, לכאורה קטנים, שקרו לפני שבועיים, או שאני חוזרת ממנה רגועה, שופעת אהבה ומצחקקת על עצמי. כרגע אני באפשרות השנייה. (שרק תתמיד עד לשבוע הבא... :-) בכלל, בתוכי מתנהלת פרידה שמרגישה לי טובה. לא בטוחה שהמטפלת עושה משהו מיוחד כדי שכך יקרה, אבל איכשהו בא לי לטפוח לה על השכם בכל זאת, לספר לה ולשמח אותה. יש ימים של געגועים, יש ימים של קירבה ואהבה, יש ימים של סיכום מלווה בתחושות הישג והתקדמות ויש ימים של חוסר שביעות רצון מכמה דברים, עם איזו התמרמרות קלה.. כמו זנבות צבעוניים ואוויריריים, המחשבות משחקות-מרחפות אחת אחרי השנייה, ואני מתבוננת בהן קצת מהצד, בריקוד הזה, ומחייכת לעצמי. זה מרגיש טוב :-) אני אתגעגע אליה, לגברת שלי :-) בכלל, בא לי לספר שטוב לי. אני ממוקדת לאחרונה. מצליחה לקדם לא מעט בעבודה, ובאופן כללי התלבטויות שהתלבטתי בהן יותר משנה מתחילות להתגבש לכלל החלטה. ויש בה, בהחלטה, משהו נחוש, הרגשה של מסוגלות או יכולת.. יש גם רגעים חלשים יותר, וחששות וכל זה, אבל בגדול- מקל המטאטא שמיוצב לי על האצבע לא צריך שאתרוצץ יותר מדיי- מספיקות לו תנועות קלות.. (בשקט-בשקט אומר שזה נחמד... :-) הלוואי שזה לא יעלם לי כי אמרתי בקול.. ;-) בא לי למסור דרישת שלום לאורנה. אני יודעת שזה חסר סיכוי, אבל מקל המטאטא הזכיר לי אותה... (משהו בתספורת.. סתם :-)) מקווה שעובר עלייך ערב נעים, שיהיה סופ"ש נעים (אם אקדים לאחל אולי יקדים להגיע..) לילך

שלום לילך טוב לשמוע על תהליך הפרידה שאת בתוכו. נשמע מתיאורך שזהו תהליך מורכב, מגוון וצבעוני. ומשמח גם לשמוע על ימים טובים, בהם הכל לפתע קל יותר וחוסר הוודאות מפנה מקום לשבילים ברורים ודרך. אני חושב על הפגישות המתבטלות ומה שקורה לאחר כל פגישה. נשמע לי באמת שהדגש הוא על מה שקורה לאחר כל פגישה שכזו, כי כל פגישה שמתבטלת היא בעצם הטרמה והמחשה של הסיום, רמיזה למה שמתקרב מפעם לפעם (ואיך זה מרגיש בלי..). והגעגועים, הם כמובן חלק מזה, רגש שפתאום עולה ותופס יותר מקום מהרגיל, ופה, בפורום, הוא מופיע ונקשר לאורנה, דמות שחסרה כאן בוודאי לרבים. קשה להפרד, ולפעמים, למרות הגעגוע, אפשר רק לנסות להפיק מכך את המיטב, את ההתבהרות ואת ההפתחות של עוד קטע מהדרך. להתראות בינתיים דוד.

היי לילך , כתבתי לך מספר מילים ,(אני מקוה לא מילות פרידה) ,והתחושה שלי אומרת שההודעה כנראה לא נקלטה ,אולי לא לחצתי טוב על "שלח". בנתיים, אני רואה שדוד ענה לך ,וכמו תמיד תגובתו נעימה ומענינת...תודי...:-) וברוח הדברים של דוד,שמחה בשבילך ,שעוברים עלייך ימים, עם ניחוחות של שינויים ברוכים ,וחיוכים לצידם. ומוסיפה : בלי עין הרע, טפו.. טפו..טפו.. בשקט בשקט ,מאחלת לך, המשך של ימים קלילים ובהירים ,וציפייה נינוחה לקראת הבאות. ריקי -- שממשיכה לקרא ובכיף :-)

איזו הפתעה נעימה, ריקי :-) תודה רבה.. הגעתי לפה היום קצת מאוחר ואני מקווה שלא מאוחר מדיי לומר תודה, דוד :-) אני עם ריקי- נעים ומעניין indeed :-) אז תודה על המחשבה.. כל היום הרגשתי רעב :-) (האמת שגם רעב אמיתי, עכשיו כשאני חושבת על זה באמת שכחתי..) אבל גם רעב גדול ל... לא יודעת. רעב-חיים כזה. רעב ללמוד, רעב לצחוק, רעב לדבר, רעב לרקוד.. זה נחמד.. :-) בכל אופן, מקווה שלא מאוחר לתודה נתראה, לילך ששמחה שסוף סוף חמישי מחר.. מרגישה כאילו כבר יומיים חמישי :-)