להיעלם

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

20/05/2008 | 19:39 | מאת: ג.

רציתי לשאול מה קורה אם נעלם לך אחד ממטופליך< סתם נעלם לו, לא עונה, לא מופיע< איך תראה את זה< מבקש שתגיד ל יאת האמת ואל תגיד לי דבר על זה עם המטפל שלך. כי סתם בא לי לדעת, בא לעזוב בלי להיפרד - זו האמת! אפשר לפי דעתך? יהיה לי קשה או לו?

20/05/2008 | 21:34 | מאת: דוד ג'קסון

שלום ג. אני אנסה לענות במלוא הכנות, אם כי האמת היא שזו שאלה מסובכת מאוד. היא מסובכת משום שתגובות לפרידה, ובעיקר לפרידה לא צפויה ולא מדוברת, משתנות בין מטפלים ומטופלים, משתנות בהתאם ליחס ולקשר שנוצר בטיפול ותלויות גם בשלב בטיפול ובדרך בה הפרידה מובנת. עם זאת, נראה לי שבדרך כלל, פרידה שכזו, במיוחד אם היא מפתיעה ובאה על רקע של קשר והיכרות, בוודאי ואינה נעימה ומטרידה את המטפל. חשוב לי לומר כי הדרך בה טיפול מסתיים חשובה בעיני בצורה אדירה; לעיתים עולות תחושות קשות במהלך טיפולים ולקראת סיומם ומפתה להימנע מתחושות אלה על-ידי העלמות פתאומית ולא מדוברת. דבר שכזה, בדרך-כלל, עומד בניגוד לעקרון הבסיסי של הטיפול ולתועלת שבדיבור משותף על המתרחש. חמור מכך, הוא עלול לפגוע ברווח שהושג בטיפול ולהביא לבזבוז של המאמץ הרב שהושקע בו משני הצדדים. בקיצור, לא מומלץ. להתראות דוד

20/05/2008 | 21:53 | מאת: בניסיון שלי

שלום ג., בתור מטופלת שברחה בעיתוי אולי הכי גרוע שרק יכול להיות, במצב נפשי שאסור להשאיר לבד (נקרא לזה כך), לחמש פגישות רצופות, אבל בסופו של דבר, ואל תשאלי אותי איך זה קרה, הצלחתי לחזור ודיברנו - נאמר לי בזמנו, וקצת אחר-כך, שאלו היו הרגעים הכי קשים למטפל בכל הטיפול. קשים מאד. גם לי. גם לו. לדברי המטפל, לפי הגישה הטיפולית שלו, הפרידה - איך שהיא קורית - קובעת את גורלו של הטיפול כולו. ברמת הקביעה של טוב או רע. אילו הייתי עוזבת אז ולא חוזרת הייתי נשמעת מאד רע היום, אם הייתי... זה היה בערך לעשות לעצמי את הדבר הכי גרוע והרסני.

21/05/2008 | 09:34 | מאת: לג.

החוויה הכי גרועה שהייתה לי בחיים זה שיום אחד החלטתי להפסיק טיפול(לפני שנה בערך..) אין לכם מושג מה קרה אחרי זה ואיך זה השפיע עמוקות על מהלך חיי. ממש אסון. המטפלת בעצמה התנגדה לזה ,היה סוג של כעס- אני לא יכולתי להתמודד עם הכעס- ממש פחדתי ממנה!!! ולא רציתי לבוא לפגישה נוספת." חששתי לחיי" אשכרא. ואח"כ ואללה יסטור ולהקתו. חוויה בעוצמות שמזמן לא חוויתי וזה היה איום ונורא!! ואז נשארתי עוד שנה "בכוח" ולבסוף נחשו מה.. המטפלת החליטה בעצמה להפסיק את הטיפול. ובחרה להפנות אותי לאיש מקצוע. בלי כעס בלי כלום.. ולא קרה כלום הפעם.. הפרידה הייתה סבבה לגמרי לא כמו בפעם הראשונה שאני רציתי לעזוב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית