----

שלום לך פניתי לטיפול אחרי תקופה שניסית להתאושש מאובדן ולא הצלחתי לבד. אחרי תקופה של טיפול עכשיו, שנה וחצי, אני מרגישה דווקא שהמטפלת מורידה לי את המורל, היא ממשיכה להגיד לי שאני בדכאון ושלא יהיו הרבה שינויים ותזוזת בחיים שלי. אני לא מרגישה שהיא דוחפת אותי קדימה, אלא כמו ילד שמביא להוריו את הציונים שלו, והם אומרים לו שאתה כל חייך תשאר דביל. יש לציין שאני לא מסכימה לקחת תרופות ואז היא כל הזמן מעירה אם אני אסכים אז הכל יקפוץ קדימה, ואני פשוט לא רוצה. עקרונית. קשה לי עם המילים שלה, אבל מפחדת לעזוב.

שלום לימור, אישית, קשה לי מאד עם עמדה נחרצת כזו, לפיה שינוי ותזוזה אינם אפשריים. עם זאת, כמות נכבדה של מחקר מצאה יתרון בולט לטיפול משולב של שיחות וטיפול תרופתי על פני כל אחד מהם לבד, לפחות כשמדובר בדיכאון קשה. אני מניחה שהמטפלת שלך רוצה בכל לבה לראות אצלך שינוי, ומתוסכלת מהסירוב שלך להיעזר בתרופות. איני יודעת מהן הסיבות העקרוניות לסירוב הזה, ואני מציעה לך - לפני שאת מקבלת החלטות נמהרות - להגיע לשיחת ייעוץ אחת עם פסיכיאטר, ממנו תוכלי לשמוע בצורה מהימנה את כל ההשלכות של הטיפול התרופתי. תהא החלטתך אשר תהיה, חשוב בעיני לא להרים ידיים, ובמידה והטיפול לא יביא לשיפור, יש לנסות ולשקול טיפול בגישה שונה, למשל בגישה הקוגניטיבית. בשמחות ליאת