טיפול

שנתיים בטיפול, ועדיין קשה לי איתה וקשה לי בלעדיה. מתקרבת אליה ומרגישה שאיכפת לה לפעמים, ולפעמים אחרות מרגישה שהיא סתם מעבירה עוד 50 דקות. ואני אפילו לפעמים מרגישה שתתשינו בועטות אחת בשניה, ואני מפחדת שיום אחד זה יגמר רע. יש ימים אני מרגישה נמאס לה ממני, שהיא לא יודעת מה לעשות, והיא אמרה זאת פעם כשעיצבנתי אותה. ניסיתי להתרחק פעם, ונפרדתי ממנה בפגישה של רבע שעה,ונעלמתי כ-4 שבועות, אבל חזרתי בזחילה. הייתה לי הרגשה שחסר לי משהו בחיים, אבל כשאני שם אני רק מתנגדת. איך אפשר לדעת מתי הזמן המתאים להפסיק.

שלום ל.מ קשה להעריך או לאבחן אנשים ממרחק, אך בזהירות אוכל לומר שדפוס כה מורכב של יחסים (קשה לי איתה וקשה לי בלעדיה) כמו גם התנהגויות של acting out (נעלמתי ל-4 שבועות) מעיד על כך שהעבודה טרם הסתיימה. ההחלטה על ה"זמן המתאים" צריכה להתקבל יחד עם המטפל, כאשר קיימת מידה סבירה של הסכמה על כך שפגישות נוספות כבר לא יחוללו שינוי של ממש. לטעמי, אתן עוד לא שם. מעודדת אותך להתיר לעצמך יותר אומץ להתקרב. בהצלחה ליאת