מרגישה

מרגישה שאני צריכה יותר תמיכה, יותר זמינות, יותר חמימות בטיפול שלי. זה לא קורה. מה עושים?

לזו שמרגישה מה שהיא רוצה ורןצה להרגיש... אומרים למטפלת/ת שאת צר-יכ-ה!את רוצה!ואת מרגישה! ו א ת ועוד קצת את..זה הטיפול מותק:-) בילבי ילדת הברזל

שלום מורן, כמו שכבר נאמר כאן היום, מוקדם יותר, לטיפול יש חוקים ומגבלות, ופעמים רבות הסייגים הללו מותירים את המטופל כאוב ומבולבל. בניגוד למערכות יחסים קרובות בעולם האמיתי, טיפול פסיכולוגי בדר"כ אינו כרוך במגע פיזי, כשהתמיכה והחמימות מקבלות ביטוי במילים, במבט, באכפתיות ובאהדה במסגרת השעה הטיפולית. כפי שבוודאי ראית כאן בפורום, מטופלים רבים חולקים את התחושה שאין בכך די, וגם הם - כמותך - חשים שהיו זקוקים ליותר. קולות דומים עולים לא פעם גם כלפי מנהלי הפורום, שהם "קרים מדי, חמים מדי, לא מספיק קשובים ולא מספיק מבינים". התלונות הללו מייצגות את המשאלה של כ-ו-ל-נ-ו למקום מקבל, חם, אוהב, מכיל ומעניק ללא גבול, שכנראה אינו בנמצא. דווקא נוכח האין, צפות ביתר שאת המשאלות הללו, וחשוב מאד להתבונן בהן, לתת להן ביטוי, וללמוד מהן משהו על עצמנו. אני מקווה שתצליחי לקבל לאהוב ולשמוח ביש, כמו גם לדבר לעבד ולהקשיב למה שהיית רוצה שיהיה. :-) ליאת

היי ליאת , רשמת שהמון מהחוקים ומהמגבלות בטיפול משארים את המטופל כאוב ומבולבל - וזה כול כך נכון . אני מסכימה וחושבת שיש המון "חוקים " בטיפול ששומרים על המטופל והמטפל ואני מכבדת אותם וגם עומדת בהם :) , אבל זה מאוד קשה להיות בקשר כזה "קרוב " מצד אחד (הצד המטופל )שאתה נחשף ומוכן להכניס מישהו זר לעולמך הפנימי והוא מעודד אותך לכך , ומצד שני גם אחרי כמעט שנתיים בטיפול הוא נשאר זר מוחלט ולא נמצא שם מעבר לשעה השבועית (שאת זה עם כול הקושי אני עוד מצליחה לקבל :)) . אני אחרי כמעט שנתיים בטיפול לא יודעת על הפסיכולוגית שלי כמעט כלום ,אני חושבת שלי אישית היה מאוד עוזר אם הצד השני היה חולק איתי קצת אינפורמציה , לפחות אם הייתי יודעת מה היא חושבת עלי (לטוב ולרע ) אני בטוחה שזה היה מאוד עוזר לטיפול ולא פוגע בו .