טיפול

אני בטיפול כשנה וחצי , לפני קצת יותר משנה סיפרתי לפסיכולוגית שלי משהו שקרה לי שהייתי קטנה , ומאוד השפיע עלי , אחרי אותה פגישה היא מעולם לא שאלה על זה שוב , ולכן אני מעולם לא העלתי את זה שוב(גם בפעם הראשונה היה לי ממש קשה לשתף) , כי זה מרגיש לי קצת דבילי לספר על משהו שקרה לי בילדות ואולי הוא באמת "לא מספיק טראומתי " , ועכשיו שנה אחרי אין לי את האומץ לעלות אז זה שוב , סתם מרגישה קצת טיפשית להתלונן על דברים שקרו כול כך מזמן..ואם היא לא שאלה על זה שוב מעולם אולי זה באמת לא כזה חשוב ..מה את חושבת ?

שלום אלמונית, ממש כמה קומות מתחתייך, בעץ שנטעה כאן לילך, דיברנו על כך שבטיפול *הכל* חשוב. יש מטפלים המחזיקים בגישה לפיה עובדים רק עם מה שהמטופל מביא אל החדר, מבלי לכפות עליו את סקרנותו של המטפל. מאד יתכן שהיא ממתינה לרגע בו תוכלי להעלות את הנושא שוב, אולי הפעם ממקום יותר בטוח. אני מוכרחה להודות בצער, וזה קרה לי לא מזמן, שפרט חשוב מאד מחייו של מטופל נשמט מזכרוני כליל, וכשהוא עלה בשנית באופן ספונטני, ההבנה שלנו קיבלה תנופה מחודשת. גם זה עלול לקרות. החיים שלנו מורכבים מחומרים רבים ומגוונים, לא כולם טראומטיים, ובכל זאת השפעתם על חיינו מכרעת. הדברים הנידחים הללו, שקרו נורא מזמן, הם לב ליבו של הטיפול הפסיכולוגי, וחבל לוותר עליהם מפחד להישמע טפשית. אני מעודדת אותך להעלות את הנושא שוב, להתבונן בו מקרוב, ולבחון האם הסיבה שהוא חמק לזמן מה אכן הייתה מקרית. בהצלחה ליאת