לחיות בלי אמא

אמא שלי נפטרה לפני שנתיים לאחר 7 שנים של התמודדות עם מחלת הסרטן. אני בת 26 יש לי אחות בת 22 ואח בן 13 ואבא . הבעיה שלנו היא שאבא שלי הכיר מישהי די מזמן לפני כשנה והמצב פשוט נורא מההתחלה הוא פשוט נעלם מהבית ואנחנו קיימנו איתו שיחות נפש ותחנונים שישאר קצת יותר בבית תשובתו היתה שנקבל את חברתו ואז הוא יוכל להיות יותר בבית ואכן כך היה עם כל הקושי בדבר קיבלנו אותה בחיוך ובחום ולהפתעתנו המצב החמיר אף יותר מדובר על שינה קבועה אצלה, שבתות באופן קבוע איתה מגיע לאחר ארוחת הצהרים בשעות אחר הצהרים נח את מנוחתו מתעורר ויוצא שוב לבילוי עימה מדובר בסופי שבוע חופשות הצגות טיולים לחו"ל אנחנו שבורים מכל המצב אני נשואה וגרה בבית עם אבי עוד כשלושה חודשים אני ובעלי עוברים לבית משלנו אני חושבת שניסינו את כל הדרכים כיום איננו מוכנים לשמוע על חברתו אנחנו כועסים על אבא שלי מאד עקב המצב הוא הפך למנפולטיבי שמשקר לא מעט כל תשומת הלב מופנת אליה איבדנו אמא ועכשיו אנחנו מרגישים כמו יתומים הוא כלל לא מבין מה אנחנו דורשים מבקשים ממנו וכועס מאד עלינו מבחינתו אנחנו צריכים לתת יחס לחברתו במפגשים וזה הכי חשוב הוא מראה לנו את המתנות שהוא קונה לה וזה מכאיב אפילו עוד יותר. האם יש דרך נוספת האם תוכלו לייעץ לי איך להתמודד עם המצב הארור הזה?! סיפרתי כאן בנקודות עיקריות על המצב.

טלי שלום, זה שאבא עכשיו קושר את חייו עם אישה אחרת זה לא אומר שהוא לא אהב את אימא. הוא כנראה החליט לפתוח פרק ב' בחיים. תזכרי שתמיד אימא בשבילך היא אימא, ובשבילו היא הייתה בת זוג!!! הרבה אנשים עושים פרק ב' בחיים. יחד עם זאת, הייתי מציעה שתשבו עם מגשר ותגידו לו מה מפריע לכם בהתנהגותו, והוא יעלה את מה שמפריע לו בהתנהגותכם. אולי הוא לא הרגיש נוח כי היית איתו בבית? חשבת? עדי

טלי שלום רב, ממכתבך עולים במקביל רגשות ותחושות מעורבים של כאב מול כעס, אהדה מול דחיה ועוד. נראה במובן מסוים שלקחת על עצמך תפקיד אימהי בבית, לדאוג לכולם, ולקחת חסות. אני מבינה את הלחץ שלך לגבי ההמשך, לאור העובדה שאת ובעלך עומדים לעבור דירה. נראה שניסית יחד עם אחייך לגשר על הפער שנוצר בינכם לבין אבא, אך ללא הצלחה משמעותית. האם יש בני משפחה נוספים שמודעים לבעיה ומסוגלים לסייע? אולי דודים או קרובים אחרים שלאבא יש קשר טוב איתם? אולי בעזרתם אפשר לנסות לדבר עם אבא. נראה כי כל אחד מהצדדים (הילדים מול האב) מלא ברגשות וכעסים, וכל אחד מהצדדים חש שהוא הצודק. במצב שכזה קשה לנסות לפתור את הדברים ללא עזרה חיצונית. אם והיה ואין לכם מישהו מהמשפחה שיכול לנסות אולי היה שווה להיעזר באיש מקצוע. מעבר לכך נראה כי התהליך של אבדנה של אמא, והשינוי שאבא עבר ובעיקבותיו יתר בני המשפחה, אינו קל, ובעל משמעויות מהותיות עבור כל אחד מכם. הייתי ממליצה לשקול טיפול משפחתי, במידה ויש מוכנות. במידה ולא, כל אחד מכם ישקול האם היה מעוניין בטיפול פרטני כדי לעבד את כל מה שקורה. בכל מקרה, אם יש לך שאלות נוספות או כל דבר אחר, אני כאן. בברכה, טלי פרידמן