מתביישת בעצמי

לליאת שלום, לפני כמה ימים מישהי רשמה הודעה פה שהיא מתקשרת למטפל שלה וסגרה את הטלפון שהוא עונה. ענית לה בצורה מאד מרגיעה, ורציתי אז כבר להוסיף הודעה שלי שאני עושה אותו דבר אבל יותר גרוע ולכן התבישתי לכתוב גם כן. אני יתחיל להגיד לך שאני בת 28 וכבר שמונה שנים מאז שהישתחררתי מהצבא קבעו לי הפרעת קשב וריככוז קשה. לא הצלחתי ללמוד ולעבוד בגלל דיכאון קשה, והייתי כבר באישפוז תשע פעמים. מצאתי פורום אחד ששם כתבתי הרבה זמן, מנהל הפורום היה ממש איש טוב שנתן תסומת לב וענה כל יום והרגשתי שיש בן אדם שגם באישפוזים יכולתי "לדבר" איתו. הוא רשם את הטלפון שלו בפורום ואמרתי שאני ינסה להתקשר כדי לשמוא את הקול. ואז שמעתי וגם הקול שלו מרגיע וגרם לי להרגיש טוב ולצערי אני מאז מיתקשרת אליו פעם ביום, לפעמים מצליחה להתאפק כמה ימים אבל לפעמים כשאני על הפנים אז אני מתקשרת. הוא עזב את הפורום מזמן ואני מנסה גם לדבר עם המטפלת באישפוז על זה ואני מתבישת כמו שרשמתי . ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו ולא יצא לי קול . מה לעשות? תודה וסליחה אם אני מפריעה. נואית

שלום נואית, אני מבינה את הצורך למצוא משהו או מישהו שירגיע. לפעמים קולו של המטפל משמש כ"חפץ מעבר" המסמל את האובייקט הטוב והמנחם. כדאי לזכור שגם חפץ מעבר הוא רק תחנת ביניים, לקראת יכולת בוגרת להכיל את עצמנו, או - לחילופין - להיעזר באדם האחר, בהסכמתו, כאוזן קשבת וכמקור נחמה. אולי, כדי להימנע מתחושות הבושה, תוכלי לכתוב לו על כך, להתוודות על השיחות האנונימיות, ולחשוב יחד על פתרונות מסתגלים יותר. בהצלחה ליאת