נושא כואב

שלום ליאת, אני מנסה בטיפול (שנתיים וחצי) לדבר על נושא ההתעללות, אבל פעם אני מרגישה רע אחרי שתים או שלוש פגישות. מרגישה שאני לבד עם הכאב, שהיא לא מספיק בשבילי שם, שאני לא מוחזקת, ושאני -בשבילה- כאילו עוד מישהו שמספר סיפור. ברגע שאני יוצאת מהחדר, כל הכעס שלי מכוון נגדה. ואז אני מבטלת פגישות, מתנגדת לכל מהלך שהיא מנסה.. פשוט נעלמת לי כמה שבועות עד שאני נרגעת ואז סוגרת את הנושא מחדש. אני ממילא מרגישה שהנושא אף פעם לא יהיה פחות כאוב. ואני מרגישה כאילו שאני במפעל, לקוח אחרי לקוח..לא מצליחה לראות שהיא שם בשבילי.

שלום נ.ס, ההיזכרות בטראומה ועיבודה דורשים כוחות ומשאבי התמודדות לא מבוטלים. חשבי על מרים משקולות, הנדרש להרים משא כבד בהרבה ממשקל גופו שלו. כדי שיוכל לעשות זאת, עליו לעבוד חודשים ושנים על מסת השרירים שלו, על סיבולת הגוף, ועל כוח הרצון. נדמה לי שכרגע, גם אצלך יש צורך לעבוד על התשתית שתאפשר, מאוחר יותר, לגעת בתכנים מאיימים מבלי להתפרק או לפגוע בעצמך או בטיפול. יש עבודה... בהצלחה ליאת