HI

שוב שלום...סיימתי את התואר באונ כנראה שאני בריא (סיימתי את הבדיקות) ומקווה שאין טעויות שיכולות להיות בכל בדיקה.... עדיין אני מיואש.......מצטער על הטעות ההיא חי אותה כל הזמן........הבדידות מכריעה אותי שאני מסתכל על מה השגתי כל השנים על איך שהחיים שלי נראים אני מתבייש כל כך אני עושה תואר שני ומצטער חושב לוותר לנסוע רחוק.......אין לי מה לחפש בתא ....כל השנים חפשתי אהבה משהו שלא נתן לי שקט והעמיד אותי במקום כי במקום להתקדם יצאתי לחפש אהבה וחזרתי בידיים ריקות....אני בכלל לא תל אביבי אמיתי לא מקיים יחסי מין אין לי חברים בכלל ובטח של עושה סמים.......אני בדכאון עצום ....אני זוכר שעוד הייתי צעיר פחדתי שאני אגדל ואני אהיה מה שאני עכשיו זה היה הפחד הגדול שלי......אגב פחדתי גם שאני אכנע ואשכב עם זונה......למרות שחוויתי אהבה אחת שזה משהו שלא חשבתי שיקרה אז.....אך הקשר ההוא לא היה מספק.......מצחיק אבל דווקא בתקופה שהגבלתי את עצמי מבחינת קשרים היו הרבה הזדמנויות ועכשיו שאני פתוח טיפה יותר...אז אין בכלל........הבדידות הזו איומה יש ימים שלמים שאני לא מדבר עם אף אחד בלילות אני מסתובב בתא אין לאן ללכת .....הורים שלי מחורפנים לגמרי אז אין חגים בכלל ........ללכת לעשות תואר שני זה התאבדות זה הנצחת המצב מצד שני אין לי כח למשהו אחר זה הדרך הכי קלה.......אחרי שנים שישבתי בכיתה ואמרתי לעצמי מה לעזאזל אתה עושה כאן לחזור לתואר שני?מה יש לי לחפש בתא?הרי אף פעם לא יאהבו אותי ואם כן יש לי את המטען של הטעות ההיא שלא נותנת מנוח...........לפני מספר חודשים התחילה איתי בחורה בבר שבמראה היא ממש ממש ממש מעל הרמה שלי היא הזמינה אותי אליה כנראה שחפשה סטוץ....בילינו יחד 4 ימים מקסימים אולי 4 ימים הכי טובים שהיו לי ב4 שנים האחרונות......הקטע שבגלל הפחדים שלי לא קיימנו יחסי מין כך שנופנפתי מאוד מהר היה בה משהו פשוט וטוב אני כל כך כל כך מתגעגע אליה ולמה שהיה.......היא הייתה הזדמנות להיות נורמלי שוב.......הייתי איתה נורמלי לכמה רגעים הרגשתי אנושי הרגשתי בנאדם כמו אז עם החברה המדהימה שאהבתי כל כך.......עברתי חצי מהחיים ואני שואל את עצמי האם אדם בגילי אמור לחיות כך...?ומה יהיה עליי? חוסר הסיפור והמיצוי מהחיים הוא עצום אני חייב לצאת לטיול גדול כדי להפסיק להיות פסיבי להפסיק לחפש אהבה ברחוב ובברים....אהבה שאני מחפש ומפנטז עליה מגיל קטן שם היו לי חלומות על איך אני מוצא בנות זוג ואיך אני מבלה עמן במיטה או בקשר או בסתם יציאה לפארק ..החיפוש שהפך אותי לאקטיבי מבחינת החיפוש אך פסיבי מבחינת קידום בחיים אני מתחיל להשלים עם העובדה שאאלץ למות לבדי גם עם זה בגלל פחדים ממחלות ....אז אני חושב שאולי כדאי שלפחות אני אהיה אקטיבי בשבילי שאצא לטייל שאברח מכאן ואם יתמזל מזלי אולי אני אמצא את מותי.........ארוך מצטער

ברוך השב אלינו מיסטר בלו, נעים לפגוש פרצופים מוכרים דווקא כשלא מצפים לזה. אתה חולף במחשבותי מפעם לפעם, ודווקא כשנדמה היה לי שוויתרת עלינו, הנה אתה חוזר לעדכן. עדיין עצוב לך, אני רואה, ובודד. ובכל זאת, אתה ממשיך בלימודים שלך ומתקדם. והיו ארבעת הימים ההם, הנפלאים. והרצון לצאת לטיול הגדול. אלה סדקים קטנים בחומת הייאוש, ואני 'מכניסה בהם רגל', כדי לרווח קצת, ולהזכיר לך שיש הזדמנויות כל הזמן. תל אביב אינה רק של החוגגים והאוהבים. יש (כמו בשיר) גם את המתייאשים ובעיקר את המתעקשים בתל אביב. אני חושבת שטיול זה רעיון נהדר, וזו גם הזדמנות לפרספקטיבה חדשה על עצמך ועל תל אביב, ובכלל. מזכירה לך שאוהבים אותך פה, שבת שלום ליאת

אני ממשיך בלימודים אני לא יודע למה.......בגלל שזה המצב הביצתי שהתרגלתי אליו אולי הפרצופים המוכרים שם...........טיול אני רוצה לעשות.....כי אם כבר לבד....אז שזה יהיה בתנועה תוך כדי מבט על מקומות יפים..........ברור לי שהייתי רוצה למות ולהעלם.........קצת נמאס לי מאהבה וירטואלית שאין בה חיבוק.........לא בטוח שכל אדם שמחבק אותך וירטואלית היה מחבק אותך בעולם האמיתי.......