:-( :-( :-( :-(

בטח לא התכוונת, אבל כשפותחים את ההודעה והפרצופים העצובים פרוסים זה ליד זה על גבי הפס הכחול, לבן על גבי כחול - כמה סמלי, הם יוצרים צורה גרפית מאוד מעניינת, אלמנט שכמעט בא לקחת ולהעתיק אותו לתוך יצירת אמנות. אז הנה מתוך העצב נולד משהו יפה. והנה מתוך העצב נובעת יצרתיות. והנה העצב שלך שימח ולו במעט משהו אחר, אותי, כי אני אוהבת תגליות ויזואליות.

אז הנה לך עוד ועוד:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-((וודאי לא היית מוצאת זאת בפרצוף שמח)ומתוך העצב העמוק-מקווה שתשמחי עוד ועוד.

רק אולי זה יגע בך .......נסיון עלוב אך זה מה שיש לי להציע מפה ועכשיו.

שלום ד' מקווה שבזמן הרב שחלף מאז נשלחו הפרצופים העצובים, משהו בכל זאת הוקל קצת. הודלקו משואות, נורו זיקוקי די-נור, נופנפו מנגלים, הצנחנים צנחו (רובם יצאו מזה בשלום), המטסים טסו, המשטים שטו, והוסר חלקית צו איסור פרסום אחד. כל כך הרבה דברים קרו, שלא יכול להיות שנשארת באותו מקום... מבקשת ממך לנסות בכל מחיר להעלות את זוויות הפה שלך, אם לא לחיוך ממש, אז לפחות לישורת קטנה. חושבת שתצליחי? ליאת

מנסה,אבל לא יכולה לסבול את עצמי עוד,לא יכולה!!!