חג שמח?

הי ליאת, קלטתי שאת פה וחשבתי לומר שלום. אין לי דברי בשורה. הכל התהפך והשתבש. אני עייפה. עצובה. מלאת כימקלים. נלחמת נגד ההצעה לקחת עוד. מחפשת את עצמי אחרת, כפי שדי זכור לי שהייתי, למרות שאני כבר לא בטוחה, ולא מוצאת. די חבל, לא כן?

חג שמח (עוד מעט) מעלה, יופי שקפצת להגיד שלום. היום, איכשהו, כל דיכאון ועייפות נראים לי תואמים. יום קשה. אני מבינה שאת מכוונת אל מעבר לקונטקסט הלאומי, אבל משוכנעת שהכל משפיע, לכאן ולכאן. מקווה שתרועות הכבוד, הדלקת המשואות ומצעד הדגלים ירוממו שמץ ממצב הרוח. א-נו נוש-אים ל-פי-דים ! ושתי המלצות קטנות לסיום - אם כבר כימיקלים - מוטב במינון היעיל, שאחרת למה בכלל? ואם כבר לחפש את עצמך, נסי להתבונן קדימה, אל מה שאת רוצה למצוא, ולא לאחור, אל מה שנדמה לך שאולי היה. הזיכרון שלנו לוקה למדי במצבי משבר, ונוטה לאידיאליזציות. כנראה שגם אנחנו, כמו המדינה שלנו בת ה-60, כבר לא נחזור להיות מה שהיינו... לא בטוח שזה רק עצוב. :-) שלך ליאת