כאבים שבלב - יוסי אברהם

שמחתי לקרוא את התיחסותך. בליל הסדר כשקרה כול העניין עם אי פינוי הצלחת שלי, שפגע בי מאד שיתפתי את הוריו של בעלי בכאב שלי ובתחושות שלי ולמחרת אמא של בעלי שוחחה עימה ובמקום שהעניין ישתפר הוא החמיר בעלי ביקש ממנה לשבת ולשוחח וללבן בעיות והיא צעקה שהיא לא מוכנה בשום פנים ואופן שוחחנו עם בעלה בחטף והסברנו לו את המצב והיא מבחינתה זרקה משפטים שאיננה מוכנה לקבל אותי בחייה ולא הסכימה לדבר באופן נחרץ. צדקת כשאמרת שהמצב עלול להחריף כואב לי מאד ואני מרגישה שנכשלתי ושאני לא בסדר.

סמדי שוב שלום, נסי לפנות לבד, ללא הוריה, בעלך, בעלה, וכו'. ממילא את בתחושת קושי, אז אם כבר... תמצאי זמן נאות, ותתחילי בלספר לה, במשפטים ספורים, כמה קשה ומצער לך. בלי פרוט של ארועים, מצבים, וכו'. תתחילי בך, ותישארי שם: עם קשייך. תאמרי שבאת להעזר. וכעת אלייך לבד, לפני שתגשי אליה - כדאי שתבחיני: את במצב של התמודדות עם משהו קשה, אבל לא במצב של כישלון. הרי את מתיעצת, נכון? אז את לא בכישלון, אלא בנסיון. נכון?